משנה ב: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ. וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין לָאִישׁ לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ. וּלְאַלְמָנָה שְׁלשִׁים יוֹם. הִגִּיעַ זְמַן וְלֹא נִשְּׂאוּ, אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלּוֹ וְאוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מֶחֱצָה חֻלִּין וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה:
משנה ב: משנתנו עוסקת בדינם של ארוס וארוסה, כמה זמן נותנים לכל אחד מהצדדים להכין את עצמו לנישואין, ומה הדין כשהגיע אותו הזמן ועדיין לא נישאו: נוֹתְנִין לִבְתוּלָה המאורסת שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, מִשֶּׁתְּבָעָהּ הַבַּעַל להנשא, כדי שיהא לה זמן לְפַרְנֵס אֶת עַצְמָהּ – להכין לעצמה תכשיטים, וּכְשֵׁם שֶׁנּוֹתְנִין שנים עשר חודש לָאִשָּׁה, כָּךְ נוֹתְנִין שנים עשר חודש לָאִישׁ, לְפַרְנֵס אֶת עַצְמוֹ – להכין את צרכי הנישואין. וּלְאַלְמָנָה מאורסת שתבעה הארוס להינשא, נותנים שְׁלֹשִׁים יוֹם, כיון שאינה זקוקה לזמן רב כל כך להכנת התכשיטים, שהרי הם מוכנים לה מנישואיה הקודמים. הִגִּיעַ אותו זְמַן, וְלֹא נִישְּׂאוּ, אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלּוֹ – משל הארוס, כיון שהגיע הזמן שהוא חייב לישא אותה ולזון אותה, ואף על פי שלא קיים עדיין את חיובו לישא אותה, לא נפטר מחיובו לתת לה מזונות, וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה – ואם היה הארוס כהן, רשאית הארוסה לאכול מאותו הזמן בתרומה, כיון שמעיקר דין התורה ארוסת כהן אוכלת בתרומה מיד כשהתארסה, אלא שגזרו חכמים שלא תאכל בתרומה עד שתינשא, אמנם משעה שהגיע הזמן הראוי לנישואין לא גזרו, ואוכלת בתרומה. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנִין לָהּ הַכֹּל תְּרוּמָה – רשאי הארוס לתת לה את כל מזונותיה מתרומה, ואף כשיגיעו ימי טומאתה, שאינה רשאית לאכול תרומה טהורה, יכולה היא למכור את התרומה ולקנות בדמים מזונות של חולין. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, נותן לה מֶחֱצָה חוּלִּין הראויים לה בימי טומאתה, וּמֶחֱצָה תְּרוּמָה, הראויים לה בימי טהרתה.
