ו לָכֵ֗ן כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֤ר עֵץ־הַגֶּ֨פֶן֙ בְּעֵ֣ץ הַיַּ֔עַר אֲשֶׁר־נְתַתִּ֥יו לָאֵ֖שׁ לְאָכְלָ֑ה כֵּ֣ן נָתַ֔תִּי אֶת־יֹֽשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָֽם׃ ז וְנָֽתַתִּ֤י אֶת־פָּנַי֙ בָּהֶ֔ם מֵֽהָאֵ֣שׁ יָצָ֔אוּ וְהָאֵ֖שׁ תֹּֽאכְלֵ֑ם וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בְּשׂוּמִ֥י אֶת־פָּנַ֖י בָּהֶֽם׃ ח וְנָֽתַתִּ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ שְׁמָמָ֑ה יַ֚עַן מָ֣עֲלוּ מַ֔עַל נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
֍ ֍ ֍
(ו) מבאר עתה את הנמשל, לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים, עץ הגפן שבמשל הם עם ישראל, שהם חלשים מצד החומר ונכבדים ומובחרים מצד מהותם הרוחנית, ומעלתם היא רק כאשר הם דבקים בה', אך כַּאֲשֶׁר עֵץ הַגֶּפֶן הורכב בְּעֵץ הַיַּעַר, אֲשֶׁר נְתַתִּיו לָאֵשׁ לְאָכְלָה, כֵּן נָתַתִּי אֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם, כי ישראל הלכו והתחברו עם מצרים ואשור, בבקשם מהם שיעזרו להם, ובכך כאילו הרכיבו את עצמם בהם, והפסידו מכך את צורתם ומעלתם הרוחנית, ולא הרויחו דבר בחוזק הגשמי, כי הם לא עזרו להם כלל, וניתנו למאכולת אש בעת שבא אליהם נבוכדנצר והגלה את גלות יכניה, ואותם שנשארו בירושלים בימי צדקיה דומים כמו אותה זמורת גפן שהורכבה בעץ סרק, לאחר שכבר היתה באש פעם אחת, שבודאי לא תצלח לשום מלאכה.
(ז) וכיון שאינם ראויים עוד לכלום, וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בָּהֶם להענישם בהשגחה מיוחדת, מֵהָאֵשׁ יָצָאוּ בימי יכניה, וְהָאֵשׁ תֹּאכְלֵם עתה שוב בימי צדקיה, ועל ידי זה תהיה תועלת מסוימת, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה', בְּשׂוּמִי אֶת פָּנַי בָּהֶם להענישם בהשגחה פרטית.
(ח) ועוד תועלת תהיה בכך, שיקבלו את עונשם המגיע להם על פי המשפט, וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה, יַעַן מָעֲלוּ מַעַל – בגלל מעשיהם הרעים, נְאֻם ה' אֱלֹהִים.
