משנה ז: לֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, בְּתוּלָה גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאַלְמָנָה מָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין. כָּתַב לָהּ שָׂדֶה שָׁוָה מָנֶה תַּחַת מָאתַיִם זוּז וְלֹא כָתַב לָהּ כָּל נִכְסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתְבְּתִיךְ, חַיָּב, שֶׁהוּא תְנַאי בֵּית דִּין:
משנה ז: משנתנו, וכן המשניות הבאות, עוסקות באופן שלא כתב הבעל לאשתו שטר כתובה, אילו חיובים חלים עליו מכח הנישואין עצמם, אף ללא שטר: לֹא כָּתַב לָהּ הבעל לאשתו שטר כְּתוּבָּה, והתאלמנה או התגרשה, אם נישאה כשהיא בְּתוּלָה, הרי היא גּוֹבָה מָאתַיִם, וְאם היתה אַלְמָנָה או גרושה, גובה מָנֶה, מִפְּנֵי שֶׁחיוב זה של מנה ומאתים הוּא תְּנַאי בֵּית דִּין, שחייבו זאת בית דין כל אדם מישראל, ואינו תלוי בכתיבת השטר, ורק אם רצה הבעל להוסיף לאשתו תוספת כתובה, צריך הוא לכתוב זאת בפירוש בשטר. כָּתַב לָהּ – שיעבד הבעל לאשתו בשטר הכתובה שָׂדֶה שָׁוָה מָנֶה, תַּחַת – עבור חיוב מָאתַיִם, וכגון שנשאה כשהיא בתולה, וְלֹא כָּתַב לָהּ 'כָּל נִכְסִים דְּאִית לִי אַחֲרָאִין לִכְתוּבָּתִיךְ' – כל הנכסים שיש לי יהיו אחראים לכתובתך, שתוכלי לגבות מהם, חַיָּב – כל נכסיו אחראים לכתובתה וגובה מהם מאתים, אף שלא כתב כן, כיון שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.
