פרק ד, משנה א: נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה, בָּשְׁתָּהּ וּפְגָמָהּ וּקְנָסָהּ שֶׁל אָבִיהָ, וְהַצַּעַר בַּתְּפוּסָה. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. עָמְדָה בַדִּין עַד שֶׁלֹּא בָגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין. לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמוֹד בַּדִּין עַד שֶׁבָּגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּמְצִיאָתָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָבְתָה. מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין:
פרק ד, משנה א: פרק זה פותח בזכות שיש לאב בתשלומי ממון וקנס שבתו זכאית להם מחמת אונס או פיתוי, ואגב כך יבוארו בפרק זה זכויות וחובות שיש לאב כלפי בתו. נַעֲרָה שֶׁנִתְפַתְּתָה, דמי בֹּשְׁתָה, וּדמי פְגָמָה, וּקְנָסָה – ודמי הקנס, שהם חמישים כסף, כל אלו ניתנים לְאָבִיהָ, וְהַצַּעַר בִּתְּפוּסָה – ובאנוסה נוסף על כך גם תשלום הצער, שניתן גם הוא לאב [אבל למפותה, כיון שהתרצתה לכך, אין תשלומי צער]. עָמְדָה הנערה בְּדִין עַד שֶׁלֹּא [-קודם ש]מֵת הָאָב, הֲרֵי תשלומים אלו הֵן שֶׁל אָב, ואם לאחר מכן מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל האַחִין, היורשים את האב. אך אם לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹוד בְּדִין עַד שֶׁמֵּת הָאָב, ועמדה בדין לאחר מיתת האב, הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. עָמְדָה בְּדִין עַד שֶׁלֹּא בָּגְרָה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אָב, ואם לאחר מכן מֵת הָאָב, אף שהיא כבר בגרה, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין – אחיה, היורשים את האב. אבל אם לֹא הִסְפִּיקָה לַעֲמֹוד בְּדִין עַד שֶׁבָּגְרָה, אף שהאב עדיין חי, מכל מקום הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן חולק לגבי תשלום הקנס ואוֹמֵר, אף אם עמדה בדין בחיי האב, רק אם הגיע הקנס ליד האב ממש מורישו לבניו, אבל אִם לֹא הִסְפִּיקָה לִגְבּוֹת עַד שֶׁמֵּת הָאָב, אין האב מוריש לבניו את הזכות שיש לו בקנס זה, אלא הֲרֵי הֵן שֶׁל עַצְמָהּ [אבל לגבי הבושת והפגם, שהם תשלומי ממון, מודה רבי שמעון שכיון שהתחייב הלה לשלמם לאב, מוריש אותם האב לבניו אף על פי שלא הגיעו לידו].מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ של הבת, שהם של אביה מן התורה, וּמְצִיאָתָהּ, שתקנו חכמים שתהיה של אביה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא גָּבְתָה אותם, וכגון שלא שילמו לה עדיין את שכר מעשה ידיה, אף אם מֵת הָאָב, הֲרֵי הֵן שֶׁל אַחִין.
