משנה ו: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שַׁבָּת אֶחָת. הַתַּלְמִידִים יוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, שְׁלֹשִים יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שַׁבָּת אֶחָת. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה, הַטַיָּלִין, בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, שְׁתַּיִם בַּשַּׁבָּת. הַחַמָּרִים, אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
משנה ו: אחד מחיובי הבעל לאשתו הוא חיוב 'עונה', ומשנתנו מבררת מהו שיעור החיוב המוטל על האדם, ואת דינו של המדיר את אשתו לענין זה: הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, שאוסר על עצמו בנדר את הנאת תשמישה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אם הדירה עד שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת [-שבועיים], תמתין, אך אם הדירה לזמן ארוך יותר, חייב להוציאה בגט ולתת לה כתובה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אם הדירה שַׁבָּת אַחַת, תמתין, ואם הדירה יותר מכך, יוציא ויתן כתובה. עתה מבארת המשנה שמכל מקום יש מקרים בהם רשאי האדם לבטל עונתו לזמן ארוך יותר, כאשר אינו עושה כן מחמת נדר, אלא מחמת לימודו או מלאכתו: הַתַּלְמִידִים, יּוֹצְאִין לְתַלְמוּד תּוֹרָה, שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת נשותיהם, רשאים לצאת אפילו לזמן של שְׁלוֹשִׁים יוֹם. והַפּוֹעֲלִים יוצאים למלאכתם שלא ברשות, שַׁבָּת אַחַת – שבוע אחד. הָעוֹנָה הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה, הַטַּיָּילִין – אנשים שאינם טרודים במלאכה או בסחורה, עונתם בְּכָל יוֹם. הַפּוֹעֲלִים, עונתם שְׁתַּיִם בְּשַׁבָּת – פעמיים בשבוע. הַחַמָּרִים – היוצאים עם חמוריהם לכפרים להביא תבואה אל השוק, עונתם פעם אַחַת בְּשַׁבָּת. הַגַּמָּלִים – סוחרים ההולכים עם גמליהם למקומות רחוקים להביא סחורה, אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. הַסַּפָּנִין – המפליגים בספינותיהם למקומות רחוקים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
