יג בְּפֶ֣שַׁע שְׂ֭פָתַיִם מוֹקֵ֣שׁ רָ֑ע וַיֵּצֵ֖א מִצָּרָ֣ה צַדִּֽיק׃ יד מִפְּרִ֣י פִי־אִ֭ישׁ יִשְׂבַּע־ט֑וֹב וּגְמ֥וּל יְדֵי־אָ֝דָ֗ם יָשִׁ֥יב לֽוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יג) בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע – אדם הרגיל לדבר רק ב'שפתיו', ולא ב'פיו', כלומר, שמוציא את הדברים מהשפה ולחוץ בלא שיתבונן תחילה היטב מה הוא אומר, עשוי הדבר לגרום לו לפשע, כי גם בעומדו לפני המלך ידבר ללא מחשבה דברים שאינם ראויים, או בעומדו למשפט וילכד בדיבור שדיבר בעצמו ללא התבוננות, יהיה לו הדבר למוקש רע. וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק – אך הצדיק, שהורגל להתבונן בכל דבריו שיהיו הגונים ומיושרים, גם אם יהיה בצרה, יֵחַלֶץ ויצא ממנה על ידי שפתיו, שרגילות לדבר רק דברי חכמה ודעת, בהתבוננות והשכל.
(יד) מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב, כלומר, כשם שהמקום שבו מתגלה טבעו ומהותו של העץ הוא בפירותיו, כך המקום שבו רואים את מהותו ותכונתו של האדם זהו פיו, כי כאשר הוא מדבר בדברי חכמה ודעת ניכרת חכמתו בחוץ, אמנם, בשונה מהאילן שמשביע רק את האחרים בפירותיו, הרי האיש החכם משביע גם את עצמו, כי בדברי החכמה הוא מוציא את שלימותו אל הפועל. ומלבד הפירות שבפיו המגלות את חכמתו, יש גם פירות במעשי ידיו, וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לוֹ – כאשר עושה צדקה וגמילות חסדים, שזהו הפרי המשביע את האחרים במעשיו הטובים, ה' ישיב לו גמול על כך, והגמול יהיה בדרך 'השבה', כלומר את אותה צדקה ונתינה שנתן לאחרים, ישיב לו ה', באופן שלא יחסר לו כלום מחמת מעשיו הטובים.
