א. בכל ברכה ששומע האדם, כשמזכירים את שם ה' – יאמר 'ברוך הוא וברוך שמו', מלבד ברכה שיוצא בה ידי חובתו [כגון ברכה על תקיעת שופר וכדומה] שלדעת רוב הפוסקים אין לומר 'ברוך הוא וברוך שמו', כיון שזה הפסק. ובדיעבד אם אמר, יש להקל שיצא ידי חובתו. (שו"ע ומשנ"ב סי' קכד)
ב. אמנם כששומע ברכה בזמן שאסור לו להפסיק, כגון בפסוקי דזמרה, וכל שכן בברכות קריאת שמע, לא יאמר 'ברוך הוא וברוך שמו'. (שו"ע ומשנ"ב שם)
