ח) וכמו שאין הקרבן נפסל במחשבה שאינה בזמן אחת מארבע עבודות, וכן המחשב באחת מארבע עבודות אלו או בכולן מחשבה אחרת חוץ משלש מחשבות אלו שנמנו לעיל כפוסלות את הקרבן, אין אותה המחשבת מפסדת כלום, כיצד, המחשב בשעת שחיטה וקבלה והולכה וזריקה להניח דם הזבח או אימוריו למחר, או להוציאן חוץ לעזרה, או שחשב לזרוק הדם על הכבש שלא כנגד היסוד, או שחשב ליתן את הניתנין למעלה [-מעל חוט הסיקרא שבמזבח] למטה, וכן אם חשב לתת את הניתנין למטה, למעלה. או שחשב ליתן דמים הניתנין במזבח החיצון, במזבח הפנימי. או שחשב ליתן את הדמים הניתנין במזבח הפנימי, לחיצון. או שחשב להכניס את דם החטאת לפנים, או שחשב שיאכלו הזבח אנשים טמאים או שאר הפסולין לאכילה, או שחשב שיקריבום טמאים או שאר הפסולין לעבודה, או שחשב לערב דם הזבח בדם הפסולין, או שחשב לשבר עצמות הפסח ולאכול ממנו נא, או שחשב לשרוף חטאת הנשרפת חוץ לזמנן, או חוץ למקומן, בכל אלו המחשבות וכיוצא בהן הזבח כשר.
וכן אם חשב בשעת קמיצת המנחה ובשעת נתינתו לכלי ובשעת הולכתו ובשעת זריקתו על האש [שהן עבודות ששייכת בהם מחשבת פסול] להניח קומצה או לבונתו למחר, או להוציאו לחוץ, שאין אלו מחשבות הפוסלות, הרי זו כשירה.
