רבינו היה שמח מאד בעת תקיעת שופר, וכן אמר שצריך להיות ברוב שמחה וחדוה, כדוגמת המדינה ביום שממליכים מלך ומעטרים אותו, כן אנחנו בתקיעת שופר ממליכים להקב"ה בכל עולמות שאנחנו עמו. (כתר ראש קד)
ויש להתבונן, כי שופר המצופה זהב – קולו פסול, כי הקול הולך דרך הזהב, אשר חטאו בו בעגל. והנה, במעשה העגל, לפי דעת הזוהר לא היו כי אם הערב רב, וזהו כמה אלפי שנה, ופסול עבור זה. ואם כן, איך יבוא התוקע, או המתפלל לה' בפיו, ופיו הוא מגואל ומטומא בלשון הרע ורכילות. על כן מאד יש להם לעשות תשובה. (דרשת מהר"ח)
