משנה ו: הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיַס עַל וְלַד שֶׁל שְׁלָמִים שֶׁיִּקְרַב שְׁלָמִים. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁוְּלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרַב. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, אֲנִי מֵעִיד שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים וַאֲכַלְנוּהָ בַפֶּסַח וְאָכַלְנוּ וַלְדָּהּ שְׁלָמִים בֶּחָג:
משנה ו: הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי פַּפְּיַס, עַל וְלַד שֶׁל שְׁלָמִים – בהמת שלמים נקבה, שילדה ולד אחרי שהוקדשה, שֶׁיִּקְרַב גם הוא שְׁלָמִים, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר חולק ואוֹמֵר שֶׁוְּלַד שְׁלָמִים לֹא יִקְרַב שְׁלָמִים, מחשש שמא ישהה האדם את בהמת השלמים זמן רב, כדי שתלד לו ולדות, ובינתיים עשוי הוא למעול בגיזותיה, או לעבוד בה, וכן יש לחשוש שיאחר מלהקריבה מחמת כן, ולכן קנסוהו חכמים שלא יקריב את הולד כשלמים, אלא כונסו למקום סגור, עד שימות. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יִקְרַב – רשאי האדם להקריב את הולד, ולא חששו שיעכב בכוונה את הקרבן. אָמַר רַבִּי פַּפְּיַס, אֲנִי מֵעִיד, שֶׁהָיְתָה לָנוּ פָרָה זִבְחֵי שְׁלָמִים, וילדה ולד, וַאֲכַלְנוּהָ [-את הפרה עצמה] בַפֶּסַח, וְאָכַלְנוּ את וַלְדָּהּ שְׁלָמִים בֶּחָג – בחג השבועות, הסמוך לאחר הפסח.
