משנה ז: הֵם הֵעִידוּ עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים שֶׁהֵן טְמֵאוֹת. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. הֵם הֵעִידוּ עַל תַּנּוּר שֶׁחִתְּכוֹ חֻלְיוֹת וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר.
משנה ז: הֵם [-רבי יהושע ורבי פפיס] הֵעִידוּ, עַל אֲרוּכוֹת שֶׁל נַחְתּוֹמִים – מגשי עץ גדולים שהאופים עורכים עליהם את ההכרות, שֶׁמן התורה אינן מקבלות טומאה, כדין פשוטי כלי עץ [-כלי עץ שאין להם בית קיבול] שאינם מקבלים טומאה, מכל מקום הֵן טְמֵאוֹת מדרבנן, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר אותן אפילו מדרבנן, וסובר שאינם נחשבים כלים כלל, ואף לא פשוטי כלי עץ, ולא גזרו בהם טומאה, והם חולקים ואומרים שיש בהם טומאה מדרבנן.
הֵם הֵעִידוּ, עַל תַּנּוּר של חרס, העשוי ככיפה, שֶׁחִתְּכוֹ חֻלְיוֹת – חתכו האדם עיגולים עיגולים לכל גובהו, וביטלו בכך מתורת כלי, וחזר וְנָתַן חוֹל בֵּין חֻלְיָא לְחֻלְיָא, וטח אותו מבחוץ בטיט, שֶׁהוּא טָמֵא, כיון שבכך שטח אותו בטיט עשאו ככלי, שֶׁרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר, כיון שהחול שבין חוליא לחוליא מעכב את התנור כולו מלהידבק יחד, ואינו נחשב כלי.
