משנה ו: יְתוֹמָה שֶׁהִשִּׂיאַתָּה אִמָּהּ אוֹ אַחֶיהָ מִדַּעְתָּהּ, וְכָתְבוּ לָהּ בְּמֵאָה אוֹ בַחֲמִשִּׁים זוּז יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן מַה שֶּׁרָאוּי לְהִנָּתֵן לָהּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הִשִּׂיא אֶת הַבַּת הָרִאשׁוֹנָה, יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פְּעָמִים שֶׁאָדָם עָנִי וְהֶעֱשִׁיר אוֹ עָשִׁיר וְהֶעֱנִי, אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַנְּכָסִים וְנוֹתְנִין לָהּ:
משנה ו: קטנה שהיא יְתוֹמָה מאביה, שֶׁהִשִּׂיאוּהָ אִמָּהּ וְאַחֶיהָ, כתקנת חכמים שיכולים האם והאחים להשיא את היתומה הקטנה, וחלים קדושין אלו מדרבנן, אפילו אם השיאוה לְדַעְתָּהּ, וְכָתְבוּ לָהּ נדוניה בְּמֵאָה אוֹ בַּחֲמִשִּׁים זוּז, ולא נתנו לה את הסכום הראוי לה לפי העושר שהוריש אביה, יְכוֹלָה הִיא מִשֶּׁתַּגְדִּיל לְהוֹצִיא מִיָּדָן את מַה שֶּׁהיה רָאוּי לִיתֵּן לָהּ, לפי כבודו של האב, והיינו עשירית מהנכסים שהוריש לבניו. מביאה המשנה דעות נוספות בנידון זה, כיצד משערים את סכום הממון שראוי להינתן לה בנדוניה, מאחר והאב עצמו כבר מת, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אמנם כשאין ידועה דעת האב יש לתת לבת עשירית מהנכסים, אך אִם כבר הִשִּׂיא האב את הַבַּת רִאשׁוֹנָה, יִנָּתֵן לַשְּׁנִיָּה כְּדֶרֶךְ שֶׁנָּתַן לָרִאשׁוֹנָה, כיון שמסתבר שהיה נותן לשניה את אותה נדוניה שנתן לראשונה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, פְּעָמִים שֶׁאָדָם היה עָנִי בשעה שהשיא את בתו הראשונה, ולכן נתן לה מעט, וּלאחר זמן הֶעֱשִׁיר, ואם היה חי עתה היה נותן לבת השניה נדוניה גדולה יותר, אוֹ שבזמן שהשיא את הראשונה היה עָשִׁיר, וּלאחר זמן הֶעֱנִי [ובגמרא מבואר שאין הכוונה לעניות ועשירות ממש, שאם כן לא היה תנא קמא אומר שיתנו לבת השניה כפי שנתן לראשונה, אלא הכוונה ל'עניות' ו'עשירות' בדעתו של האב, כלומר, אם דעתו לתת לה נדוניה של עני או שדעתו לתת לה נדוניה של עשיר], אֶלָּא שָׁמִין [אֶת] הַנְּכָסִים שהוריש לבניו, ורואים כמה מקבלות בנות שיש לאביהן נכסים בשווי דומה, וּלפי זה נוֹתְנִין לָהּ.
