טז כָּל־עָ֭רוּם יַֽעֲשֶׂ֣ה בְדָ֑עַת וּ֝כְסִ֗יל יִפְרֹ֥שׂ אִוֶּֽלֶת׃ יז מַלְאָ֣ךְ רָ֭שָׁע יִפֹּ֣ל בְּרָ֑ע וְצִ֖יר אֱמוּנִ֣ים מַרְפֵּֽא׃
֍ ֍ ֍
(טז) כָּל עָרוּם, המתבונן בכל מעשה מה תהיה אחריתו, ורואה את הנולד, יַעֲשֶׂה בְדָעַת, ולא יעשה שום מעשה עד שֶׁיֵדַע בבירור שהוא אכן מעשה טוב המוליך אותו לתכלית ראויה, ולא יהלך בחושך על ידי עשיית מעשים מסופקים. וּכְסִיל, שהוא הנוטה מדרכי החכמה כדי למלא את התאוות הרעות שבליבו, הגם שלפי האמת הוא יודע שמעשיו מנוגדים לחוקי החכמה, ויודע שה' משגיח על מעשיו ויענישנו עליהם, יִפְרֹשׂ אִוֶּלֶת – ישתמש ב'איולת', שהיא מידת האויל המסופק בכל דבר, ויאמר הכסיל שגם הוא מסופק בהשגחת ה' ועונשיו, וְיִפְרֹושׂ את כל צדדי ספיקותיו ושאלותיו, כדי שיוכל לעשות את מעשיו הרעים כביכול על ידי הכיסוי של האיולת הפרושה על כסילותו.
(יז) מַלְאָךְ רָשָׁע – שליח רשע, שאינו עושה את שליחותו כראוי, אלא מקלקל את התכלית שלשמה נשלח, כמו המרגלים ששלח משה רבינו, שלא חזרו להביא תשובה כראוי, אלא קלקלו בדבריהם את כל השליחות, יִפֹּל בְּרָע – וכפי שאירע למרגלים, שנענשו ומתו במגיפה. וְצִיר אֱמוּנִים – ושליח נאמן החוזר להשיב תשובה ראויה למשלחו [כי לשון 'ציר' מורה על שליח החייב להחזיר תשובה למשלחו], כפי שעשו יהושע וכלב, מַרְפֵּא – הם ירפאו את מה שקלקל השליח הרשע. והנמשל הוא לנפש הנשלחת מהעולם העליון לעולם הזה, והרשע שאינו עושה שליחותו כראוי בעולם הזה, ואינו יכול להשיב למשלחו דבר טוב שעשה, יפול ברעה של הגיהנום, ואילו הציר הנאמן המקיים את התכלית שלשמה נשלח לעולם, יחזור למשלחו לומר לו שעשה כפי שנצטווה, וזרחה לו שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
