יג) קרבן תודה ששחטה לשם שלמים, עלתה לבעלים – יצאו בה הבעלים ידי חובה. ושלמים ששחטן לשם תודה, לא עלו לבעלים, לפי שהתודה נקראת שלמים, ולכן אם הקריב את התודה לשם שלמים יצא, ואילו שלמים לא נקראו תודה, ולכן אם הקריב שלמים לשם תודה, לא יצא.
יד) עולה ששחטה על מי שאינו מחוייב קרבן כלל, לא עלתה לבעלים, שהרי שחטה שלא לשם בעליה. ואף על פי שזה ששחטה לשמו אינו מחוייב כלום בעניינו, והתבאר לעיל שרק קרבן שנשחט לשם מי שחייב כפרה כמו הבעלים אינה מכפרת, אי אפשר שלא יהיה חייב כפרה לשמים, שאין לך אדם בישראל שלא עבר מעולם על מצות עשה, וכיון שקרבן עולה בא על מצוות עשה, נמצא שהוקרבה העולה לשם אדם אחר שחייב כפרה כמותו, ובאופן זה אין הבעלים יוצא ידי חובתו.
