יד תּוֹרַ֣ת חָ֭כָם מְק֣וֹר חַיִּ֑ים לָ֝ס֗וּר מִמֹּ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ טו שֵֽׂכֶל־ט֭וֹב יִתֶּן־חֵ֑ן וְדֶ֖רֶךְ בֹּֽגְדִ֣ים אֵיתָֽן׃
֍ ֍ ֍
(יד) תּוֹרַת חָכָם, שהוא היודע את חוקי החכמה, היא מְקוֹר חַיִּים, כי הלומד מהחכם את כל כללי ופרטי החכמה יֵדַע מה היא דרך החיים שיש ללכת בה, והרי הוא כשואב ממעיין מים חיים, לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת שיש בדרך הסכלות, המובילה אל המוות הנפשי.
(טו) שֵׂכֶל טוֹב, שהוא כינוי להשגת רוח הקודש, בדברים שהם למעלה מהשגת השכל האנושי, ובדרך כלל בא דבר זה לאדם בדרך 'מציאה', שעל ידי שהאדם מוצא חן בעיני ה' הוא נותן לו שכל טוב [וכמו שנאמר לעיל (פרק ג' פסוק ד') "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב"], אך אם זוכה לכך האדם על ידי הכנתו, הרי אז יִתֶּן חֵן – מקבל הוא את החן הזה בדרך נתינה, כמקבל דבר המגיע לו מצד הדין, כי הגיע לדרגה זו על ידי הכנתו, ומי שיש לו שכל טוב וחן מאת ה', הוא ישתה ממקור המים החיים המוזכר בפסוק הקודם. וְדֶרֶךְ בֹּגְדִים, הבוגדים בה' ללכת בדרך הרע והמוות, אֵיתָן – דרכם דרך קשה, כמקום של סלעים ואבנים קשות, שאינו ראוי לזריעה, כי לא קיבלה האדמה מי טל ומטר, וכך הם לא שתו ממי מעיין המים החיים של החכמה.
