משנה ג: הִנִּיחַ פֵּרוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, כָּל הַקּוֹדֵם, זָכָה בָהֶן. זָכְתָה אִשָּׁה יוֹתֵר מִכְּתֻבָּתָהּ, וּבַעַל חוֹב יוֹתֵר עַל חוֹבוֹ, הַמּוֹתָר, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מְרַחֲמִין בַּדִּין אֶלָּא יִנָּתְנוּ לַיּוֹרְשִׁים, שֶׁכֻּלָּם צְרִיכִין שְׁבוּעָה וְאֵין הַיּוֹרְשִׁים צְרִיכִין שְׁבוּעָה:
משנה ג: דין נוסף באופן זה שיש על האב תביעה של בעל חוב ושל כתובת אשה, והִנִּיחַ האב פֵּירוֹת תְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע, הדין באופן זה הוא שכָּל הַקּוֹדֶם לתפוס בָּהֶן, זָכָה, ואם קדמו היורשים ותפסום, אין האשה או הבעל חוב יכולים להוציא מידם, כיון שאין מטלטלין של יתומים משתעבדים לבעלי חוב, ואם קדם הבעל חוב או האשה ותפסום, הועילה תפיסתם וזכו במה שבידם לפרעון החוב. ואם זָכְתָה האִשָּׁה יָתֵר עַל כְּתוּבָּתָהּ, שתפסה מטלטלין רבים יותר מדמי כתובתה, וְכן בַּעַל חוֹב שתפס יָתֵר עַל חוֹבו, הַמּוֹתָר – אותו ממון שנשאר ביד האשה או הבעל חוב יותר מדמי החוב, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִנָּתְנוּ לַכּוֹשֵׁל שֶׁבָּהֶן, [יש אומרים שהכוונה לאשה, שהיא החלשה שביניהם, ואין לה כח לחפש אחר נכסים משועבדים. ויש אומרים שהכוונה למי ששטרו מאוחר יותר, שאינו יכול לגבות מנכסים משועבדים שקדם שעבודם לחובו]. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין מֵרַחֲמִין בַּדִּין, אֶלָּא יִנָּתְנוּ המעות לַיּוֹרְשִׁין, לפי שֶׁכּוּלָּן צְרִיכִין שְׁבוּעָה, כדין הבא לגבות מנכסי היורשים, שצריך הוא להשבע, וְאֵין הַיּוֹרְשִׁין צְרִיכִין שְׁבוּעָה.
