משנה ו: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ בוֹנִים בַּהֵיכָל עוֹשִׂים קְלָעִים לַהֵיכָל וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת. אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל בּוֹנִים מִבַּחוּץ, וּבָעֲזָרָה בּוֹנִים מִבִּפְנִים. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי, שֶׁמַּקְרִיבִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בַּיִת, וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה, שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה קִדְּשָׁה לְשַׁעְתָּהּ וְקִדְּשָׁה לֶעָתִיד לָבוֹא:
משנה ו: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שָׁמַעְתִּי, כְּשֶׁהָיוּ עולי בבל בזמן עזרא הסופר בוֹנִים בַּהֵיכָל את בנין בית המקדש השני, היו עוֹשִׂים תחילה קְלָעִים לַהֵיכָל, וּקְלָעִים לָעֲזָרוֹת, ואף שקלעים אלו לא היו נחשבים כ'מחיצה', מכל מקום עשו כן לצניעות וכבוד, עד שיבנו את כתלי בית המקדש, אֶלָּא שֶׁבַּהֵיכָל היו בּוֹנִים מִבַּחוּץ, כלומר, מניחים את הקלעים בחלק הפנימי של ההיכל, מעבר למקום המחיצה האמיתי, ואת הקירות עצמם היו בונים במקום הראוי להם, כדי שהאומנים הבונים את כתלי ההיכל לא יהנו ממראה ההיכל, שהדבר אסור, וּבָעֲזָרָה, שאין איסור בראייתה, היו בּוֹנִים מִבִּפְנִים, שהניחו את הקלעים מחוץ למקום הכתלים האמיתיים, ועמדו בתוך תחום העזרה ובנו את הכתלים במקומם הראוי להם. ואמנם אף שלא היו לקלעים אלו דין מחיצה היו רשאים להקריב בינתיים את הקרבנות, ומבארת המשנה את הטעם לכך, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי, שֶׁמַּקְרִיבִין קרבנות בבית המקדש אַף עַל פִּי שֶׁאֵין כלל בַּיִת בנוי, וְאוֹכְלִים קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בעזרה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קְלָעִים סביבה, וכן אוכלים קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בכל ירושלים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין חוֹמָה סביב לה, והיינו כיון שֶׁקְּדֻשָּׁה רִאשׁוֹנָה שקידשו שלמה המלך את ירושלים, את העזרות ואת ההיכל, קִדְּשָׁה לְשַׁעְתָּהּ, וְקִדְּשָׁה גם לֶעָתִיד לָבוֹא, לפי שאין הפסק לקדושה זו, ולכן גם בזמן שאין הבית והעיר מוקפים מחיצות, ניתן להקריב בהם קרבנות ולאכול בהם קדשים.
