משנה ה: הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, שֶׁמַּשִּׂיאִים אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד. הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ עַל עֲצָמוֹת שֶׁנִּמְצְאוּ בְדִיר הָעֵצִים, אָמְרוּ חֲכָמִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם וְהַכֹּל טָהוֹר:
משנה ה: הֵעִיד רַבִּי עֲקִיבָא מִשּׁוּם נְחֶמְיָה אִישׁ בֵּית דְּלִי, שֶׁמַּשִּׂיאִים אֶת הָאִשָּׁה עַל פִּי עֵד אֶחָד, כלומר, אשת איש שהלך בעלה למדינת הים, ובא עד אחד ומעיד שמת, נאמן בעדותו ורשאית האשה להנשא [והטעם שהאמינוהו חכמים, הגם שמן התורה אין עד אחד נאמן להתיר אשת איש, כיון שסמכו על כך שהאשה תברר היטב שאכן מת בעלה קודם שתינשא, מאחר והיא יודעת שאם לאחר שתנשא לאחר יתברר שבעלה הראשון חי תצטרך לצאת משניהם, וכן מפסידה את כל זכויותיה בין מהבעל הראשון ובין מהשני].
הֵעִיד רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, עַל עֲצָמוֹת של מת שֶׁנִּמְצְאוּ בבית המקדש, בְדִיר הָעֵצִים, שאָמְרוּ חֲכָמִים, מְלַקֵּט עֶצֶם עֶצֶם, ולא חפרו באדמה למצוא שמא יש שם עצמות נוספות, וְהַכֹּל טָהוֹר, ואין חוששים שמא נטמאו מאותם עצמות בני אדם שעברו שם או כלים שהיו שם, כיון שלעזרה יש דין של רשות הרבים, וכל ספק טומאה ברשות הרבים, טהור.
