א) כל פירות האילן, מברכין עליהן בתחלה 'בורא פרי העץ', ולבסוף 'בורא נפשות רבות', חוץ מחמשת המינין הכתובין בתורה, והם, ענבים, ורמונים, ותאנים, וזיתים, ותמרים, שהוא מברך עליהן בסוף ברכה אחת מעין שלש. ועל פירות הארץ והירקות, מברכין עליהן בתחלה 'בורא פרי האדמה', ולבסוף 'בורא נפשות רבות'. דברים שאין גידולן מן הארץ, כגון בשר, וגבינה, ודגים, וביצים, ומים, וחלב ודבש וכיוצא בהן, בתחלה מברך 'שהכל', ולבסוף 'בורא נפשות רבות', והשותה מים שלא לרוות צמאו, אינו טעון ברכה כלל, לא לפניו ולא לאחריו:
ב) הסוחט פירות והוציא מהן משקין, מברך עליהן בתחלה שהכל ולבסוף בורא נפשות, חוץ מן הענבים והזיתים, שעל היין הוא מברך בורא פרי הגפן, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ועל השמן בתחלה הוא מברך בורא פרי העץ. במה דברים אמורים, שמברך על השמן בורא פרי העץ, שהיה חושש בגרונו, ושתה מן השמן עם מי השלקות [-מים ששלקו בהם ירקות] וכיוצא בהן, שהרי בדרך זו נהנה בשתייתו וצריך לברך, אבל אם שתה השמן לבדו, או שלא היה חושש בגרונו, מברך עליו שהכל, שהרי לא נהנה בטעם השמן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
