א. יש להקפיד על עניית ה'אמן' בלשון מדוקדקת, ולכן לא יאמר אמן 'חטופה', והיינו שלא יחטוף לענותה קודם שמסיים המברך את ברכתו, וכן לא יאמרנה כאילו האל"ף מנוקדת בשו"א. וכן לא יענה אמן 'קטופה', והיינו שאינו אומר את הנו"ן שבסוף המילה. (שו"ע ומשנ"ב סי' קכד)
ב. לא יענה אמן 'יתומה', והיינו באופן שלא שמע את הברכה עצמה, אלא רק שמע את האנשים עונים 'אמן', לא יענה גם הוא אמן. ולדעת השלחן ערוך דין זה הוא רק בברכה שהוא רוצה לצאת בה ידי חובה, אף שהוא יודע איזו ברכה נאמרה. ולדעת הרמ"א נאמר דין זה גם בשאר ברכות, שאין השומע יוצא בהן ידי חובה, אם אינו יודע איזו ברכה נאמרה [ולכן אם יודע איזו ברכה נאמרה, וגם אין כוונתו לצאת בה ידי חובה, לדברי הכל רשאי לענות אמן]. (שם)
