הלכות פסולי המוקדשין, פרק יד, ז

ז) ואלו דברים שאינן ראויין לא לאכילה ולא להקטרה, בשר חטאת הנשרפת, והעור של בהמה כולו, חוץ מעור האליה שהוא [ראוי] לאכילה, אבל המוראה, והוא הקרום הדק הדבק בעור ומבדיל בינו ובין הבשר, אינו ראוי לאכילה. וכן העצמות, והגידים, והקרניים והטלפיים. והנוצה של עוף, והצפרניים והחרטום שלו, וראשי אגפיים, וראש הזנב, אפילו מקומות הרכים מכל אלו הדבוקים בבשר, שאילו יחתכו מן החי יבצבץ הדם ויצא, הואיל ואינן חשובין, נקראים דבר שאינו ראוי לאכילה לענין הקרבנות. וכן המרק, והתבלין, והשליל [-עובר שבמעי הבהמה] והשליא, וביצת העוף, והבשר שפולטתו הסכין בשעת הפשט וישאר מודבק בעור, והוא הנקרא אלל, כל אלו אינן חשובין לענין מחשבת הקרבנות, והרי הן כדבר שאין ראוי לאכילה.