ח) ומחשבין – ומועילה מחשבת פסול לפגל את הקרבן, אף אם חשב כן על דבר העומד לאבוד, או על דבר העומד לשריפה, וכגון אימורים העומדים לשריפה, וחשב בעת זריקת הדם על מנת להקטירם חוץ לזמנם, אף שאחר כך אבדו או נשרפו, כיון שבשעת העבודה היו קיימים בעולם, הרי זה פגול. המחשב באחת מאותן ארבע העבודות או בכולן, לאכול דבר שאין דרכו לאכילה, או להקטיר דבר שאין דרכו להקטרה [כפי שהתבאר בהלכות לעיל מה הם הדברים שאין דרך לאוכלם ולהקטירם], בין במחשבת המקום – לאוכלו או להקטירו חוץ למקומו הראוי, בין במחשבת הזמן – שחשב לאכול או להקטיר לאחר הזמן הראוי, הזבח כשר. כיצד, חשב לשתות מדם הזבח, או לאכול מאימוריו, או לאכול מן הקומץ ומן הלבונה בחוץ, או למחר, או שחשב להקטיר מבשר הזבח או משיירי המנחה בחוץ, או למחר, הרי הזבח כשר. וכן אם חשב לאכול או להקטיר מן העור, ומן העצמות והגידין והמרק או האלל וכיוצא בהן, בין במחשבת זמן, בין במחשבת מקום הזבח, כשר. וכן אם חשב לאכול מפרים ושעירים הנשרפין, בחוץ או למחר, הרי הן כשרים. וכן כל כיוצא בזה.
ט) אם חשב שיאכלו הטמאים או הפסולין מדבר הראוי לאכילה, או שיקטירו הטמאים או הפסולין מדבר הראוי להקטרה, חוץ לזמן אכילה והקטרה, הזבח פגול, וכמו שביארנו. ואם חשב שיאכלו או יקטירו הטמאים או הפסולים חוץ למקום אכילה והקטרה, הרי זה פסול, ואינו פגול.
