י) אין 'אכילה' פחותה משיעור כזית, ולא 'הקטרה' פחותה משיעור כזית. לפיכך, המחשב לאכול מדבר הראוי לאכילה פחות מכזית, או שחשב להקטיר מדבר הראוי להקטרה פחות מכזית, בין במחשבת זמן [-לאכול חוץ לזמנו], בין במחשבת מקום [-חוץ למקומו], הזבח כשר.
חשב לאכול כחצי זית בחוץ ולהקטיר כחצי זית בחוץ, או שחשב לאכול כחצי זית אחר זמן אכילה ולהקטיר כחצי זית אחר זמן הקטרה, הזבח כשר, כיון שאין אכילה והקטרה מצטרפין לשיעור כזית, ואם הוציאו – אם אמר את מחשבת הפסול בלשון אכילה, ואמר שיאכל כחצי זית ותאכל האש חצי זית, הרי אלו מצטרפין, כיון שלשון 'אכילה' אחד הוא.
חשב לאכול או להקטיר כחצי זית חוץ לזמנו או חוץ למקומו, וחזר וחשב על חצי זית אחר באותה המחשבה, הרי אלו מצטרפין לפסול את הזבח, אף שלא חשב עליהם בבת אחת.
חשב לאכול כחצי זית, ושתאכל בהמה או חיה כחצי זית, בין במחשבת מקום ובין במחשבת זמן, הרי אלו מצטרפין, כיון ששם 'אכילה' אחד הוא.
חשב על כזית שיאכלוהו שנים, הרי אלו מצטרפין. חשב לאכול כזית בזמן שהוא יותר מכדי אכילת פרס, הרי זה מצטרף.
חשב בשעת זביחה לאכול כחצי זית, וחשב בשעת זריקה לאכול כחצי זית, הרי אלו מצטרפין, בין במחשבת המקום בין במחשבת הזמן. וכן אם חשב על כזית בשעת קבלה ועל כזית בשעת הולכה, שארבע העבודות [שחיטה, קבלה, הולכה וזריקה] מצטרפות, והרי הן כעבודה אחת.
המקריב מנחה, וחשב להקטיר כחצי זית מן הקומץ וכחצי זית מן הלבונה, הרי אלו מצטרפין, שהלבונה עם הקומץ לגבי קרבן מנחה, כמו אימורין לגבי זבח בהמה, לפיכך אם חשב להקטיר כזית מן הלבונה חוץ לזמנו, הרי זה פגול, כמו שנתבאר.
אחד המחשב לזרוק דם הזבח כולו בחוץ או למחר, או שחשב לזרוק מקצת דמו בחוץ או למחר, כיון שחשב על שיעור שיש בו כדי הזייה מן הדם, פסל.
