משנה ו: הָלְכָה מִקֶבֶר בַּעְלָהּ לְבֵית אָבִיהָ אוֹ שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ. וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפָּא, הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבוֹא וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל מַה שֶּׁעָבָר:
משנה ו: באופן שלא פטרה הבעל משבועה כלל, אבל לא השביעה בעצמו, והָלְכָה האשה מִקֶּבֶר בַּעֲלָהּ לְבֵית אָבִיהָ, ונמצא שלא שהתה כלל בבית היתומים לאחר מיתת האב, ואין להם על מה להשביעה, אוֹ אפילו שֶׁחָזְרָה לְבֵית חָמִיהָ, וְלֹא נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפְּיָא [-אפוטרופסית], ונמצא שלא היה ממון היורשים ברשותה כלל, אֵין הַיּוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ, שהרי אין להם שום תביעה עליה, ואפילו לא תביעת ספק. וְאִם נַעֲשֵׂית אַפּוֹטְרוֹפְּיָא על נכסי המת, הַיוֹרְשִׁין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ עַל הֶעָתִיד לָבֹא – על מה שעסקה בממון הירושה לאחר מיתת בעלה והלאה, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אוֹתָהּ לְשֶׁעָבַר – אינם יכולים להשביע אותה על מה שעסקה בממון הבעל בחייו, כיון שהוא עצמו לא השביעה, ולא ציוה להשביעה לאחר מותו, ואין ליורשים מצד עצמם זכות להשביעה שבועת ספק.
