זה שתקנו נוסח ברכות המצוות "אשר קדשנו במצותיו", וכן "וקדשתנו במצותיך", כי מעת שעולה על רעיון האדם לעשות מצוה, תיכף נעשה רישומו למעלה במקור שרשה העליון, וממשיך משם על עצמו אור מקיף, וקדושה עליונה חופפת עליו וסובבת אותו. וכתוב מפורש "והתקדשתם והייתם קדושים", וכמאמרם ז"ל 'כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה'. ועל ידי זה הוא דבוק כביכול בו יתברך גם בחייו, וזה שאמר הכתוב "ואתם הדבקים בה' אלהיכם", גם בעודכם "חיים כולכם היום".
וזה האור מקיף הוא לו לעזר לגמור המצוה, ועל ידי הגמר, האור מתחזק יותר, וירים ראש עליון, ועל זה אמרו חז"ל 'הבא ליטהר מסייעין אותו'.
גם מושכת וגוררת את לבו מזה לסגל עוד כמה מצות, אחר שהוא יושב עתה בגן עדו ממש, חוסה בצל כנפי הקדושה בסתר עליון, אין מקום ליצר הרע לשלוט בו ולהסיתו ולהדיחו מעסק המצות. זהו שאמרו 'שמצוה גוררת מצוה'. וכאשר ישים אליו לבו בעת עשיית המצוה, יבין וירגיש בנפשו שהוא מסובב ומלובש כעת בהקדושה, ורוח נכון נתחדש בקרבו. וזהו שנאמר "אלה המצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", 'בהם' היינו בתוכם ממש, שהוא מסובב אז בקדושת המצוה, ומוקף מאוירא דגן עדן:
וכן להיפך ח"ו, בעת עברו על אחת ממצות ה', שמשורש אותו העון למעלה בכחות הטומאה, הוא ממשיך ר"ל רוח הטומאה על עצמו, וחופפת עליו וסובבתו. ועל זה אמר הכתוב "ונטמתם בם", היינו בתוכם ממש ח"ו, שהוא קשור ומסובב אז ברוח טומאה, ואוירא דגיהנם מלפפו ומקיפו גם בעודנו חי בעולם. (נפש החיים, א, ו בהגה"ה)
