ט אֱ֭וִלִים יָלִ֣יץ אָשָׁ֑ם וּבֵ֖ין יְשָׁרִ֣ים רָצֽוֹן׃ י לֵ֗ב י֭וֹדֵעַ מָרַּ֣ת נַפְשׁ֑וֹ וּ֝בְשִׂמְחָת֗וֹ לֹֽא־יִתְעָ֥רַב זָֽר׃ יא בֵּ֣ית רְ֭שָׁעִים יִשָּׁמֵ֑ד וְאֹ֖הֶל יְשָׁרִ֣ים יַפְרִֽיחַ׃
֍ ֍ ֍
(ט) ה'מליץ' הוא העומד בין שני אנשים שאינם מבינים איש את שפת רעהו, ומגלה לכל אחד מהם את דברי חבירו, וכך כל המגלה את מחשבת האדם מכונה 'מליץ', ועל כך אומר, אֱוִלִים יָלִיץ אָשָׁם – ה'אשמה' היא ה'מליץ' המגלה את פנימיות ליבם של האוילים, כי הגם שהאויל הוא המסופק בחוקי החכמה, מכל מקום לב האויל ירגיש שהנהגתו אינה נכונה והוא מעותד לעונשים, ולכן נפשו מרה עליו, והרגשת אשמה זו היא ה'מליץ' בין האוילים לבין בני אדם אחרים, המגלה את צפונות ליבם של האוילים. וּבֵין יְשָׁרִים רָצוֹן – וה'מליץ' בין האנשים הישרים הוא הרצון והשמחה, כי הישרים הם המשיגים את האמת וליבם ישר בדרכי הבינה, דרכי החכמה בטוחים בליבם, והם מרגישים בליבם שמעשיהם לרצון לפני ה', ולכן הם שמחים במעשיהם, נמצא שרצון זה הוא ה'מליץ' המגלה את מה שבלב הישרים.
(י) ומבאר את הדבר, כי לֵב האויל יוֹדֵעַ את מָרַּת נַפְשׁוֹ, כי אף שבשכלו הוא מסתפק בחוקי החכמה, הרי נפשו הפנימית מרה עליו והוא מרגיש כי לפי האמת נפשו אשמה. וּבְשִׂמְחָתוֹ של הישר על מעשיו הטובים, לֹא יִתְעָרַב זָר – לא יוכל אדם זר להבין זאת ולהתערב בדבר, כי זו הרגשה פנימית ונעלמת מאד, שרק האדם עצמו יכול להרגיש בה.
(יא) ממשיך ומבאר מה היא הרגשת הלב שירגישו האוילים והישרים, האוילים ירגישו כי אף שביתם כעת הוא חזק ומתנשא, הרי הסוף יהיה שבֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד. וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ – ואילו הישרים ירגישו בליבם, כי אף שעתה יש להם רק אהל, חלש, מכל מקום סופו לפרוח ולהתחזק מאד.
