ה וְאִ֖ישׁ כִּֽי־יִהְיֶ֣ה צַדִּ֑יק וְעָשָׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃ ו אֶל־הֶֽהָרִים֙ לֹ֣א אָכָ֔ל וְעֵינָיו֙ לֹ֣א נָשָׂ֔א אֶל־גִּלּוּלֵ֖י בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְאֶת־אֵ֤שֶׁת רֵעֵ֨הוּ֙ לֹ֣א טִמֵּ֔א וְאֶל־אִשָּׁ֥ה נִדָּ֖ה לֹ֥א יִקְרָֽב׃ ז וְאִישׁ֙ לֹ֣א יוֹנֶ֔ה חֲבֹֽלָת֥וֹ חוֹב֙ יָשִׁ֔יב גְּזֵלָ֖ה לֹ֣א יִגְזֹ֑ל לַחְמוֹ֙ לְרָעֵ֣ב יִתֵּ֔ן וְעֵירֹ֖ם יְכַסֶּה־בָּֽגֶד׃ ח בַּנֶּ֣שֶׁךְ לֹֽא־יִתֵּ֗ן וְתַרְבִּית֙ לֹ֣א יִקָּ֔ח מֵעָ֖וֶל יָשִׁ֣יב יָד֑וֹ מִשְׁפַּ֤ט אֱמֶת֙ יַֽעֲשֶׂ֔ה בֵּ֥ין אִ֖ישׁ לְאִֽישׁ׃
֍ ֍ ֍
(ה) וְאִישׁ כִּי יִהְיֶה צַדִּיק בטבעו, שהצדק הוא קנין בנפשו, וְעָשָׂה מעשי מצוות בפועל, מִשְׁפָּט בדברים שבין אדם לחבירו, וּצְדָקָה בדברים שבין אדם למקום.
(ו) ומפרש את הדברים שבין אדם למקום, אֶל הֶהָרִים לֹא אָכָל – לא אכל מתקרובת עבודה זרה, שהיתה דרכם לעובדה על ההרים, וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אפילו להסתכל אֶל גִּלּוּלֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא, וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא יִקְרָב.
(ז) ומפרש את הדברים שבין אדם לחבירו, וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה, לעושקו ולקחת ממנו ממון שלא כדין, חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב – כאשר יקח משכון מהלוה, ישיבנו לו בזמן שהוא זקוק לו [כמו שנאמר (שמות פרק כ"ב פסוק כ"ה) "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ"], גְּזֵלָה לֹא יִגְזֹל [-אפילו דבר שהוא כבר גזילה, ביד הגזלן, לא יחזור ויגזול ממנו], לַחְמוֹ לְרָעֵב יִתֵּן, וְעֵירֹם יְכַסֶּה בָּגֶד.
(ח) בַּנֶּשֶׁךְ לֹא יִתֵּן – אינו מלוה בריבית, וְתַרְבִּית לֹא יִקָּח בעת הפרעון, אפילו אם יתן לו הלוה מרצונו, מֵעָוֶל יָשִׁיב יָדוֹ – נמנע מלעשות כל דבר עוול שאסרה התורה, מִשְׁפַּט אֱמֶת יַעֲשֶׂה בֵּין אִישׁ לְאִישׁ.
