משנה ג: הָיוּ שָׁם נְכָסִים בָּרָאוּי, אֵינָן כְּבַמֻּחְזָק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ יֶשׁ שָׁם נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת, אֵינוֹ כְלוּם, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת יוֹתֵר עַל שְׁתֵי הַכְּתֻבּוֹת דִּינָר:
משנה ג: הָיוּ שָׁם [-בירושה שהניח האב] נְכָסִים בְּרָאוּי – נכסים הראויים להגיע להם בירושה, וכגון נכסים שבעלי חובות עתידים לפרוע לאביהם, ואז יהיה מוֹתָר דינר על שתי הכתובות, אֵינוֹ כִּבְמוּחְזָק – אין זה נחשב כממון שנמצא כעת בירושה, וכיון שכעת אין מוֹתָר דינר בירושה, אינם נוטלים כתובת בנין דכרין, אלא חולקים בירושה בשוה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בירושת האב לאחר נטילת שתי הכתובות עוד נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחֲרָיוּת, והיינו מטלטלין, שיכול להתקיים בהם דין ירושה, אֵינוֹ כְּלוּם לענין זה, ואין הבנים נוטלים כתובת בנין דכרין, עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת, והיינו קרקעות, יָתֵר עַל שְׁתֵּי הַכְּתוּבוֹת, לכל הפחות בשווי דִּינָר.
