מדת הנדיבות אינה שייכת רק לעניני צדקה, אלא גם לבני ביתו, שיכלכלם במשפט, כברכת ה' אשר נתן לו, ובדרך שמוציא הוצאתו, כך יצוה ה' איתו את ברכתו, ואם הוא על חייו ועל בני ביתו לא חס, לא ירחמהו עושהו. אמנם אלו דברים שאין להם שעור, כל אדם כפי שעורו יושיט ידו, ובמקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך, ומקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, שאם רואה שמזונותיו מצומצמים יקמץ ידו, שהרי אמרו חז"ל 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות', ואפילו לתת צדקה ולהרבות במצוות אינו רשאי כל כך, שחייו וחיי אנשי ביתו קודמים, וכל שכן אם יש לו חובות שחייב לישראל, שאז הוא חייב לקמץ בין לעצמו ובין לאנשי ביתו, בין באכילתו ובין במלבושו, וחיי צער יחיה עד שישלם לנושיו, ואין צריך לומר שלא ירבה לעשות צדקה, כי לא לצדקה תחשב, אלא עבירה היא בידו, ולכן טוב איש יכלכל דבריו במשפט:
תפריט
תפריט
ראשון
א' סיון התשפ"ו
