משנה ו: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי שְׁתֵּי נָשִׁים וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ וְכָתְבָה רִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, הַשְּׁנִיָּה מוֹצִיאָה מֵהַלּוֹקֵחַ וְהָרִאשׁוֹנָה מִן הַשְּׁנִיָּה וְהַלּוֹקֵחַ מִן הָרִאשׁוֹנָה, וְחוֹזְרוֹת חֲלִילָה עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְשָׁרָה בֵּינֵיהֶם. וְכֵן בַּעַל חוֹב. וְכֵן אִשָּׁה בַּעֲלַת חוֹב:
משנה ו: מִי שֶׁהָיָה נָשׁוּי שְׁתֵּי נָשִׁים, וּמָכַר אֶת שָׂדֵהוּ המיוחדת לכתובתן, וְכָתְבָה האשה הרִאשׁוֹנָה לַלּוֹקֵחַ, דִּין וּדְבָרִים אֵין לִי עִמָּךְ, כלומר, לא אתבע ממך שתתן לי את הקרקע לפרוע חוב כתובתי, הדין הוא שהַשְּׁנִיָּה, שלא התחייבה כך ללוקח, לאחר מיתת בעלה מוֹצִיאָה היא את הקרקע מִיַּד הַלּוֹקֵחַ, שהרי הראשונה אינה יכולה לגבות ממנו מחמת התחייבותה, וממילא משועבדת הקרקע לכתובת השניה, וְאמנם, אחרי שגבתה השניה את הקרקע מהלוקח, הָרִאשׁוֹנָה מוציאה אותה מִיַּד הַשְּׁנִיָּה, שהרי לפי האמת הקרקע משועבדת לראשונה לפני השניה, אלא שהראשונה התחייבה שלא תוציאנה מיד הלוקח, אך לא התחייבה שלא תוציאנה מיד מי שיקבלנה ממנו, ולכן יכולה הראשונה להוציא את הקרקע מיד השניה לאחר שקיבלתו מהלוקח, וְאמנם, אחרי שהקרקע ביד הראשונה, והיא הרי התחייבה שלא יהיה לה דין ודברים עם הלוקח, ממילא הַלּוֹקֵחַ יכול לחזור ולהוציא את הקרקע מִיַּד הָרִאשׁוֹנָה, ואינה יכולה למונעו מכך, שהרי התחייבה שלא יהיה לה דין ודברים עמו, ואחרי שהקרקע ביד הלוקח יכולה השניה לגבותה ממנו בכתובתה, והראשונה מוציאה ממנה, וְחוֹזְרוֹת חָלִילָה, עַד שֶׁיַּעֲשׂוּ פְּשָׁרָה בֵּינֵיהֶם.
מוסיפה המשנה, וְכֵן הדין בבַּעַל חוֹב ושני לקוחות, והיינו כששמעון חייב לראובן מאה זוז, ויש לשמעון שתי שדות השוות כל אחת חמישים זוז, ומכר את שתי השדות לשני לקוחות באחריות, וראובן כתב ללוקח השני שאין לו דין ודברים עמו, ולא יתבענו, גובה ראובן את השדה שביד הלוקח הראשון, ונמצא שנפרע חצי חובו, והלוקח הראשון חוזר על שמעון שישלם לו את הממון ששילם לו על הקרקע, ואם אין לשמעון ממון גובה הלוקח הראשון את הקרקע שביד הלוקח השני, ועתה יכול ראובן לגבות מידו גם קרקע זו תמורת חצי חובו השני, שהרי אינה נמצאת עתה ביד השני, אך כיון שהתחייב לשני שלא יהיה לו דין ודברים עמו על קרקע זו, יכול השני להוציאה מידו, ושוב חוזר הראשון ומוציאה מיד השני, וחוזר חלילה, עד שיעשו פשרה.
וְכֵן באִשָּׁה בַּעֲלַת חוֹב ושני לקוחות, והיינו באופן שהיה הבעל חייב לאשתו דמי כתובתה, והיו לו שתי שדות השוות יחד כדמי כתובתה, ומכר את שתיהן לשני לקוחות, וכתבה האשה ללוקח השני שלא יהיה לה דין ודברים עמו על הקרקע, גובה האשה את הקרקע שביד הראשון, והראשון התובע עתה את דמי המכירה מהבעל גובה את הקרקע שביד השני, וכשהקרקע של השני נמצאת ביד הראשון גובה ממנו האשה את הקרקע בכתובתה, ומאחר והקרקע ביד האשה יכול הלוקח השני להוציאה מידו, וחוזר חלילה, עד שיעשו פשרה.
