משנה ה: מִי שֶׁהָיָה נָשׂוּי אַרְבַּע נָשִׁים וָמֵת, הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶמֶת לִשְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לִשְׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לִרְבִיעִית. הָרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לִשְׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לִשְׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לִרְבִיעִית, וְהָרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה נִשְׂכֶּרֶת, אַף הִיא לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. הָיוּ יוֹצְאוֹת כֻּלָּן בְּיוֹם אֶחָד, כָּל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת, זָכְתָה. וְכָךְ הָיוּ כוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם, שָׁעוֹת. הָיוּ כֻלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָהּ אַחַת וְאֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה:
משנה ה: מִי שֶׁהָיָה נָשׁוּי אַרְבַּע נָשִׁים, וּמֵת, וארבע הנשים תובעות עתה את כתובותיהן, ולא נכתבו כל הכתובות באותו זמן, אלא בזו אחר זו, נמצא ששעבוד הנכסים אינו שוה אצל כולן, ולכן אם אין בנכסיו די ממון לכל הכתובות, הָרִאשׁוֹנָה, ששעבודה קדם לכולן, קוֹדֶמֶת לַשְּׁנִיָּה [וכל שכן שקודמת היא לשלישית ולרביעית], וּשְׁנִיָּה קודמת לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית קודמת לָרְבִיעִית. כיון שאין כל הנשים גובות את כל סכום כתובתן, יכולות הנשים שכתובתן מאוחרת לטעון שמא כבר פרע הבעל את דמי הכתובה לנשים הראשונות, ועתה הן חוזרות וגובות שלא כדין, ומפסידות להן, ולכן יכולה כל אחת להשביע את זו שלפניה שלא גבתה עד עתה מדמי כתובתה כלום, ולכן הרִאשׁוֹנָה נִשְׁבַּעַת לַשְּׁנִיָּה, וּשְׁנִיָּה לַשְּׁלִישִׁית, וּשְׁלִישִׁית לָרְבִיעִית, וּרְבִיעִית נִפְרַעַת שֶׁלֹּא בִּשְׁבוּעָה, שהרי אינה מפסידה לאשה אחרת כלום, ומדובר באופן שהיתומים גדולים, וסוברת משנתנו שלא אמרו חכמים 'הנפרעת מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה', אלא כשהיתומים קטנים, ונמצא שהרביעית, המוציאה את דמי כתובתה מהיתומים הגדולים, אינה צריכה להשבע. אָמַר בֶּן נַנָּס, וְכִי מִפְּנֵי שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה, נִשְׂכֶּרֶת היא שיכולה לגבות את כתובתה ללא שבועה, אין הדבר כן, אלא אַף הִיא, הרביעית, לֹא תִּפָּרַע אֶלָּא בִּשְׁבוּעָה [ומבואר בגמרא שמדובר באופן שיש ערעור על אחת השדות שגבתה אחת הנשים הראשונות, ואותה אשה חוששת שלאחר זמן יוציאו מידה את הקרקע שיש עליה ערעור, ומאחר והאשה הרביעית גובה עתה את הקרקע האחרונה לא יהיה לה מהיכן לחזור ולגבות את כתובתה, ולכן יכולה היא להשביע את הרביעית שעדיין לא גבתה את כתובתה. אמנם תנא קמא סובר שאין לחשוש לכך, כיון שאם אכן יוציאו את הקרקע מיד אחת הנשים הקודמות, תוכל היא לחזור ולהוציא את הקרקע מידה של הרביעית, ונמצא שאין לה כל הפסד בכך שהיא גובה עתה את הקרקע האחרונה, ואין הרביעית צריכה להשבע]. הָיוּ כּוּלָּן – כל הכתובות יוֹצְאוֹת בְּיוֹם אֶחָד, שנכתבו כולן באותו יום, כָּל הַקּוֹדֶמֶת לַחֲבֶרְתָּהּ, אֲפִילּוּ בשָׁעָה אַחַת, זָכְתָה, כיון ששעבודה קודם. וְכָךְ הָיוּ כּוֹתְבִין בִּירוּשָׁלַיִם, שָׁעוֹת, והיינו מלבד היום בחודש היו כותבים גם את שעת כתיבת השטר, כדי שיידעו שטרו של מי קדם, אם ייצאו שני שטרות באותו יום. הָיוּ כּוּלָּן יוֹצְאוֹת בְּשָׁעָה אַחַת, הרי חל שעבודן של כל הכתובות יחד, וְאם אֵין שָׁם אֶלָּא מָנֶה, הרי כל ארבע הנשים חוֹלְקוֹת בְּשָׁוֶה.
