משנה ב: אַלְמָנָה בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִן הַנִּשּׂוּאִין, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְבֵית דִּין. מִן הָאֵרוּסִין, לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, לֹא תִמְכּוֹר אֶלָּא בְּבֵית דִּין:
משנה ב: כפי שהתבאר לעיל, אחת מזכויות האלמנה היא להיות ניזונת מנכסי ירושת בעלה, ולשם כך יכולה היא אף למכור מנכסי היורשים, לצורך מזונותיה. וכן מוכרת האלמנה מנכסי היורשים כדי לגבות את דמי כתובתה. משנתנו מבררת את דרך המכירה לצורך גביית מזונות וכתובה: אַלְמָנָה, בֵּין אם התאלמנה מִן הָאֵירוּסִין, שאין לה מזונות, אלא רק דמי כתובה, ובֵין אם התאלמנה מִן הַנִּשּׂוּאִין, שיש לה מזונות, הרי היא מוֹכֶרֶת את נכסי בעלה אפילו שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, בין לצורך כתובה ובין לצורך מזונות. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אם התאלמנה מִן הַנִּשּׂוּאִין, שאז מוכרת היא את הנכסים לצורך מזונות, מוֹכֶרֶת שֶׁלֹּא בְּבֵית דִּין, כיון שאינה יכולה להמתין לצורך אכילת מזונות עד שימכרו עבורה בית דין את הנכסים. אך אם התאלמנה מִן הָאֵירוּסִין, שאינה גובה אלא דמי כתובתה, לֹא תִּמְכֹּר אֶלָּא בְּבֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, וְכָל שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, וגובה רק כתובה, אֵינָהּ מוֹכֶרֶת אֶלָּא בְּבֵית דִּין, מאחר והצורך בדמי הכתובה אינו דוחק, ויכולה להמתין עד שימכרו בית דין את הנכסים.
