ג. כל שאמרנו שיספיק דבר מועט ללוות עליו, הוא רק בדרך הלואה, אבל במכר לא מהני דבר מועט, אלא אם כן יש לו כנגד כל המעות:
ד. יש ששולחים שותפים או שלוחים בשכר למקומות הערביים לקנות משם צמר, והם יושבים בעיר בגדאד, ובאים אצל סוחר ישראל ולוקחים ממנו מעות באייר מאה לירא על מנת שימכרו לו כנגדן צמר שיביאוהו לו אחר שני חדשים, וינכו לו מן ערך השער שיוצא אחר כך ארבעה למאה, אסור, כי זה מחסר לו מן ערך השער בשביל שמקדים לו המעות קודם שימסור לו הצמר בשני חדשים, אבל אם זה בא לו ידיעה משותפו או שלוחו היושב אצל הערביים שכבר קנה לו כו"כ סאין של צמר, והם בידו ורק צריך להם זמן הרבה עד שימצא לו ספינה, וגם זמן הדרך, ולכך הוא לוקח עתה מעות כנגד אותו הצמר מן התגר, ובשביל עכבת הזמן עד שיגיע הצמר הוא פוחת לו מערך השער כו"כ למאה, לית לן בה, מפני שהצמר כבר קבלו מן הערביים ונעשה כידו ונקנה ללוקח במעות אלו, ובסה"ק מקבציאל עשיתי אופן היתר למכור אף על פי שעדיין לא קבל שותפו צמר מערביים ולא קנה כלום:
