משנה ה: יֵשׁ בָּא בִּיאָה אַחַת וְחַיָּב עָלֶיהָ שֵׁשׁ חַטָּאוֹת, הַבָּא עַל בִּתוֹ, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּתּוֹ, וַאֲחוֹתוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה. וְהַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּת בִּתוֹ, וְכַלָּתוֹ, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְאֵשֶׁת אָחִיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְאֵשֶׁת אִישׁ וְנִדָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָבַר הַזָּקֵן וּנְשָׂאָהּ, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. וְכֵן הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, וְעַל בַּת בַּת אִשְׁתּוֹ:
משנה ה: יֵשׁ אדם שבָּא בִּיאָה אַחַת, וְחַיָּב עָלֶיהָ שֵׁשׁ חַטָּאוֹת, ומבארת המשנה כיצד יתכן דבר זה, הַבָּא עַל בִּתוֹ, וחַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בִּתּוֹ, וַאֲחוֹתוֹ, וכגון שבא על אמו והוליד ממנה בת זו, ונמצא שהיא בתו ואחותו מן האם, וְאֵשֶׁת אָחִיו, כגון שהיתה נשואה לאחיו מן האב שאינו אחיו מן האם [אך אם היה אחיו מן האם לא היו קידושיו תופסים בה], ומת אחיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, כיון שלאחר שמת אחיו, נשאה אחי אביו, וְאֵשֶׁת אִישׁ, שהיתה עדיין נשואה לאחי אביו באותה שעה, וְנִדָּה – שבאותה שעה היתה נדה [והחידוש בדין זה הוא שאף על פי שבדרך כלל אין איסור חל על איסור, הרי יש אופנים שבהם חל איסור על איסור: א. שני איסורים החלים בבת אחת, ולכן כאן איסור 'בתו' ואיסור 'אחותו' חלו עליו בבת אחת, חייב משום שתיהן. ב. כאשר באיסור השני יש תוספת שלא היתה באיסור הראשון, וכיון שכאשר נישאה לאחי אביה נאסרה על כל שאר אחי אביה משום 'אשת אח', חל איסור זה גם על אביה, הגם שכבר היתה אסורה עליו קודם לכן. וכן כאשר נישאת לאחי אביו, מתוך שהתווסף בה איסור לגבי שאר אחי אביו [מדין 'אשת אח'] נוסף איסור זה גם על אביה. ובכך שנעשתה אשת איש נוסף עליה איסור לגבי כל בני העולם, ומתוך כך נאסרה גם עליו. וכאשר פירסה נדה נאסרה גם על בעלה, ומתוך כך חל איסור זה גם על אביה].
מביאה המשנה אופן נוסף שחייב אדם שש חטאות על ביאה אחת: וְהַבָּא עַל בַּת בִּתּוֹ, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם בַּת בִּתוֹ, וְכַלָּתוֹ – כגון שנשאה בנו, וַאֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, כגון שנשא את אחותה שאינה בת בתו, אלא בת חתנו מאשה אחרת [כי בבת בתו אין קידושין תופסים], וְאֵשֶׁת אָחִיו, כגון שמת בנו [אך עדיין נשאר עליה איסור 'כלתו' לעולם] ונשאה אחיו, וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, כגון שלאחר שמת אחיו נשאה אחי אביו, וְאֵשֶׁת אִישׁ, וְנִדָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם עָבַר הַזָּקֵן – אביו של אדם זה, וּנְשָׂאָהּ [וקידושיו תופסים בה, כיון שהיא בת בת בתו, שאינה אסורה עליו אלא מדרבנן. ואף שהיא אשת אחיו, וכפי שהתבאר שנשאה כבר אחד מאחי אביו, מדובר כשמת ללא בנים, ונפלה לפניו ליבום, ומכל מקום מדרבנן אסור לו לייבמה], חַיָּב עָלֶיהָ אדם זה גם מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. וְכֵן הַבָּא עַל בַּת אִשְׁתּוֹ, שייכים בה אותם שש חטאות שהתבארו בתחילת המשנה, לגבי הבא על בתו [והאופן ששייך שבת אשתו תהא אחותו, היינו כגון שאביו אנס או פתה אשה, וילדה לו בת, ונשא אותו אדם את אנוסת או מפותת אביו שהיא מותרת לו, ונמצא שאותה בת שהוליד אביו היא אחותו מן האב, והיא בת אשתו], וְעַל בַּת בַּת אִשְׁתּוֹ, ששייכים בה אותם שש חטאות שהתבארו לגבי הבא על בת בתו, ובשני אופנים אלו שייכים גם דברי רבי יוסי, שאם עבר אביו של אותו אדם ונשאה, עובר עליה גם משום אשת אביו.
