(כא) וַיַּ֛עַל הָאִ֥ישׁ אֶלְקָנָ֖ה וְכָל־בֵּית֑וֹ לִזְבֹּ֧חַ לַֽה֛' אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִ֖ים וְאֶת־נִדְרֽוֹ׃ (כב) וְחַנָּ֖ה לֹ֣א עָלָ֑תָה כִּֽי־אָמְרָ֣ה לְאִישָׁ֗הּ עַ֣ד יִגָּמֵ֤ל הַנַּ֨עַר֙ וַהֲבִֽאֹתִ֗יו וְנִרְאָה֙ אֶת־פְּנֵ֣י ה֔' וְיָ֥שַׁב שָׁ֖ם עַד־עוֹלָֽם׃ (כג) וַיֹּ֣אמֶר לָהּ֩ אֶלְקָנָ֨ה אִישָׁ֜הּ עֲשִׂ֧י הַטּ֣וֹב בְּעֵינַ֗יִךְ שְׁבִי֙ עַד־גָּמְלֵ֣ךְ אֹת֔וֹ אַ֛ךְ יָקֵ֥ם ה֖' אֶת־דְּבָר֑וֹ וַתֵּ֤שֶׁב הָֽאִשָּׁה֙ וַתֵּ֣ינֶק אֶת־בְּנָ֔הּ עַד־גָמְלָ֖הּ אֹתֽוֹ׃ (כד) וַתַּֽעֲלֵ֨הוּ עִמָּ֜הּ כַּֽאֲשֶׁ֣ר גְּמָלַ֗תּוּ בְּפָרִ֤ים שְׁלֹשָׁה֙ וְאֵיפָ֨ה אַחַ֥ת קֶ֨מַח֙ וְנֵ֣בֶל יַ֔יִן וַתְּבִאֵ֥הוּ בֵית־ה֖' שִׁל֑וֹ וְהַנַּ֖עַר נָֽעַר׃
֍ ֍ ֍
(כא) ובחג שאחרי לידת שמואל, וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה, וְכָל בֵּיתוֹ – כל בני ביתו, לִזְבֹּחַ לַה' אֶת זֶבַח הַיָּמִים – את קרבנות המועד, כפי שהיה נוהג כל שנה, וְאֶת נִדְרוֹ, שנדר להביא קרבן על כך שנפקדה חנה וילדה בן.
(כב) וְחַנָּה לֹא עָלָתָה, אף שיש מצוה על היולדת להביא בעצמה את קרבנותיה, ולא על ידי שליח, כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ – אמרה את טעם הנהגתה לאלקנה בעלה, שנדרה לה' קודם לידת שמואל שיהא שאול לה' כל ימי חייו, וכלול בנדר זה שבפעם הראשונה שתביא אותו למשכן, תשאירנו שם, ולכן ברצונה להמתין עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר – שיסיים לינוק, כשיהיה בן שנתיים, וַהֲבִאֹתִיו למשכן, וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי ה', וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם, ולא ישוב לביתו עוד.
(כג) ואמנם נדר זה שנדרה חנה היה שלא מדעת בעלה, והיה אלקנה יכול להפר לה את נדרה, אך הוא לא עשה כן, אלא וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, אף שדבר זר הוא להביא ילד קטן כל כך ולהשאירו במשכן, עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, שְׁבִי – השארי עמו בבית עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ, ואחר כך תביאי אותו למשכן וישאר שם לעולם, ובכך הסכים אלקנה לנדרה וקיימו. ומאחר והתגלה לחנה בנבואה מה שעתיד להיות עם שמואל בימי חייו [כפי שיבואר להלן בשירת חנה], ובודאי אמרה זאת לאלקנה, הוסיף ואמר אַךְ יָקֵם ה' אֶת דְּבָרוֹ, כפי שהתנבאת. וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה, וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ.
(כד) וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ למשכן כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה לקרבנות, וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח למנחה, וְנֵבֶל יַיִן לנסכים, וַתְּבִאֵהוּ בֵית ה' – למשכן ה' אשר בשִׁלוֹ, וְהַנַּעַר, נָעַר – ואף שהיה נער קטן כבן שנתיים, התנערו כוחותיו השכליים ומידותיו הטובות לצאת מהכח אל הפועל.
