אָמַר רַב כַּהֲנָא, כְּלָלָא דְשׁוּשְׁבִינוּתָא – אילו הם הכללים בהלכות שושבינות, שכפי שהתבאר שושבין הנותן לחתן מתנה לנישואיו, חייב הלה להשיב לו מתנה דומה בעת שהלה ישא אשה, אם הֲוָה בְּמָתָא – היה החתן הראשון בעיר בזמן ששושבינו נשא אשה, אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵיתֵי – היה לו לבוא מעצמו לשמוח עמו ולתת לו מתנה דומה, גם אם לא הזמינוהו. וכן אם שָׁמַע קַל טַבְלָא – שמע קול פעמון שהיו נוהגים להכריז בכך על שמחת נישואין, גם כן אִיבָּעֵי לֵיהּ לְמֵיתֵי – היה לו לבוא מעצמו, גם אם לא הזמינוהו. אמנם אם לֹא שָׁמַע הלה ששושבינו נושא אשה, אִיבָּעֵי לֵיהּ לְאוֹדוֹעֵי – צריך הוא להודיעו על כך בעצמו. לֹא אוֹדוֹעֵיהּ – ואם עבר ולא הודיעו על כך, תַּרְעֹמֶת אִית לֵיהּ עֲלֵיהּ – יש לו תרעומת עליו, שלא ידע על כך ולא יכל לבוא ולשמוח עמו, ומכל מקום שַׁלּוֹמֵי מְשַׁלֵּם – עליו לשלם לו דמי שושבינות, אף שלא השתתף בשמחתו. אמנם כיון שבכך שלא השתתף בשמחתו והפסיד שלא אכל בסעודת הנישואין, יכול הוא לנכות מדמי השושבינות את דמי הסעודה שהפסיד. מבררת הגמרא, וְעַד כַּמָּה – מה הוא השיעור שיכול הוא לנכות, אָמַר אַבַּיֵי, נָהוּג בְּנֵי גְּנָנָא, עַד זוּזָא – אם היו דמי השושבינות עד זוז אחד, אֲתָא בִּכְרִיסֵיהּ אַכְלֵיהּ – הרי זה היה השיעור שהיה אוכל בסעודתו, ולכן אינו צריך לתת לו כלום, אם היו דמי השושבינות עַד אַרְבָּעָה זוזים, מְשַׁלֵּם פַּלְגָּא – משלם חצי, כיון שאם היה משתתף בסעודתו היה אוכל בשיעור שני זוזים [כיון שמי שמביא מתנה גדולה יותר, נותנים לו מאכלים יותר יקרים], מִכָּאן וְאֵילָךְ – אם היו דמי השושבינות יותר מארבעה זוזים, אִינִישׁ אִינִישׁ כִּי חֲשִׁיבוּתֵיהּ – כל אחד ינכה לפי חשיבותו, כשיעור שהיו נותנים לו לאכול אם היה משתתף בסעודה.
הגמרא מביאה ברייתא בענין כללי השושבינות, ולפיהם חייב החתן לחזור ולתת לשושבינו מה שנתן לו, רק אם הלה נושא אשה באופן דומה לנישואיו של הראשון: תָּנוּ רַבָּנָן, עָשָׂה עִמּוֹ בְּפֻמְבִּי – שושבין שהשתתף בשמחת נישואין שנעשתה בפרהסיא ובגלוי, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּצָנוּעַ – ועתה השושבין נושא אשה בצנעה ורוצה שיבוא החתן הראשון לשמוח עמו כשושבינו ולהחזיר לו בנישואין אלו את דמי השושבינות שנתן לו בנישואיו, יָכוֹל החתן הראשון לוֹמַר לוֹ, רק בְּפֻמְבִּי אֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ שושבינות, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי. עָשָׂה עִמּוֹ בְּנישואי בְתוּלָה, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּנישואי אַלְמָנָה, יָכוֹל הראשון לוֹמַר לוֹ, רק בְּנישואי בְתוּלָה אֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, ולא בנישואי אלמנה. עָשָׂה עִמּוֹ בַּשְּׁנִיָּה – בנישואין שניים, וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה – בנישואין ראשונים, יָכוֹל הלה לוֹמַר לוֹ, לִכְשֶׁתִּשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת אֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ, כדרך שעשית עימי בנישואי אשה שניה. עָשָׂה עִמּוֹ בְּנישואי אשה אַחַת וּבִקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בִּשְׁנַיִם – בנישואי שתי נשים יחד, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ, רק בְּאַחַת אֲנִי עוֹשֶׂה עִמְּךָ, כַּדֶּרֶךְ שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי, כיון שבכל האופנים הללו יש שינוי בשמחה, או שהיא שמחה יותר גדולה ממה שהיה אצל הראשון, או שזו שמחה פחותה מהראשון, ובכל אופן יכול לומר לו שרצונו לשמוח עמו כשושבינו בשמחה דומה לזו שהיתה אצלו, ולא בשמחה שונה, יתירה או פחותה.
