ט) כל מצוה שהיא באה מזמן לזמן, כגון שופר וסוכה ולולב ומקרא מגילה ונר חנוכה, וכן כל מצוה ומצוה שהיא קניין לו, כגון ציצית ותפילין ומזוזה ומעקה, וכן מצוה שאינה תדירה ואינה מצוייה בכל עת, שהרי היא דומה למצוה שהיא מזמן לזמן, כגון מילת בנו ופדיון הבן, מברך עליה בשעת עשייתה 'שהחיינו'. ואם לא בירך על סוכה ולולב וכיוצא בהם שהחיינו בשעת עשייה, מברך עליהן שהחיינו בשעה שיצא ידי חובתו בהן, וכן כל כיוצא בהן:
י) אחד העושה מצוה לעצמו, ואחד העושה אותה לאחרים, מברך קודם עשייתה 'אשר קדשנו במצותיו וצונו לעשות'. אבל אינו מברך 'שהחיינו' אלא על מצוה שעושה אותה לעצמו. היו לפניו מצות הרבה, אינו מברך 'אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות', אלא מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
