משנה ט: וְעוֹד שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא, הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ בְּהֶעְלֵם אֶחָד מַהוּ, חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּם, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת (וְאֶחָת). אָמְרוּ לוֹ, לֹא שָׁמָעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בָּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַמְחוּיִין בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִשּׁוּם מְעִילָה. וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא כָךְ שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא. אֶלָּא בָאוֹכֵל נוֹתָר מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד מַהוּ, חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּן אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת, אָמְרוּ לוֹ, לֹא שָׁמָעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בָּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַמְחוּיִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה. וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, אִם הֲלָכָה. נְקַבֵּל. וְאִם לַדִּין, יֵשׁ תְּשׁוּבָה. אָמַר לוֹ, הָשֵׁב. אָמַר לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַמְּעִילָה שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, וְאֶת הַמְהַנֶּה כַּנֶּהֱנֶה, צֵרַף הַמְּעִילָה לִזְמַן מְרֻבֶּה, תֹּאמַר בַּנּוֹתָר, שֶׁאֵין בּוֹ אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ:
משנה ט: וְעוֹד שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא, הַשּׁוֹחֵט חֲמִשָּׁה זְבָחִים בַּחוּץ – מחוץ לעזרה, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שלא נודע לו האיסור בין שחיטה לשחיטה, מַהוּ, האם חַיָּב חטאת אַחַת עַל כֻּלָּם, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת [ואף ששנינו לעיל (מ"ב) שהאוכל חלב וחלב בהעלם אחד חייב חטאת אחת, היה מקום לומר שזהו רק באופן שכל החלבים מבהמה אחת, אך עדיין יש להסתפק בחמשה זבחים, שהם גופים מחולקים]. אָמְרוּ לוֹ רבן גמליאל ורבי יהושע, לֹא שָׁמָעְנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי דין דומה לזה, בָּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד קודם שנזרק דמו בַּחֲמִשָּׁה תַמְחוּיִין – חמשה מיני תבשילים, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד מהתבשילים מִשּׁוּם איסור מְעִילָה, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, וכך יש ללמוד, ומה לגבי מעילה, שהכל גוף אחד וזבח אחד, כיון שאכלם בחמשה מיני תבשילים חייב חמש חטאות, חמש זבחים ששחטם בחוץ, שהם גופים מחולקים, בודאי חייב עליהם חמש חטאות.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לֹא כָךְ שְׁאָלָן רַבִּי עֲקִיבָא, כיון שאם שאלתו היתה משחיטת זבחים, לא היו משיבים לו מאוכל חמשה תמחויים, כיון ששם היתה לו הנאה מכל אכילה ואכילה בפני עצמה, אֶלָּא שאלתו היתה בָאוֹכֵל נוֹתָר [-בשר קרבן שנשאר לאחר זמן אכילתו, והאוכלו חייב חטאת] מֵחֲמִשָּׁה זְבָחִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, מַהוּ, האם חַיָּב חטאת אַחַת עַל כֻּלָּן, אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת, ועל שאלה זו אָמְרוּ לוֹ, לֹא שָׁמָעְנוּ. ועל זה אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שָׁמַעְתִּי בָּאוֹכֵל מִזֶּבַח אֶחָד בַּחֲמִשָּׁה תַמְחוּיִים בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שֶׁהוּא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִשּׁוּם מְעִילָה. וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁהַדְּבָרִים קַל וָחֹמֶר, שהרי במעילה הכל גוף אחד ורק התמחויים מחולקים, ואף על פי כן חייב חמש חטאות, וכל שכן כאן, שחמשת הזבחים הם גופים חלוקים. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא לרבי יהושע, אִם הֲלָכָה היא, שכך קיבלת מרבך, נְקַבֵּל. וְאִם לַדִּין – אם אתה לומד כן רק בקל וחומר, יֵשׁ תְּשׁוּבָה – ניתן לפרוך קל וחומר זה. אָמַר לוֹ רבי יהושע לרבי עקיבא, הָשֵׁב. אָמַר לוֹ, לֹא – אין הכרח לומר שהאוכל נותר מחמש זבחים חמור יותר מהאוכל זבח אחד בחמש תמחויים, אלא אדרבה, אִם אָמַרְתָּ דין זה בַמְּעִילָה, שמצאנו שהחמיר בה הכתוב, שֶׁעָשָׂה בָהּ אֶת הַמַּאֲכִיל כָּאוֹכֵל, שאם האכיל אדם בשר הקדש לחבירו, חייב המאכיל ולא האוכל, וְאֶת הַמְהַנֶּה כַּנֶּהֱנֶה, שאם גרם הנאה לחבירו, חייב המהנה ולא הנהנה, וצֵרַף הַמְּעִילָה לִזְמַן מְרֻבֶּה, שאם נהנה אדם מההקדש בחצי פרוטה, ולאחר שנה או יותר נהנה בחצי פרוטה נוספת, מצטרפות שתי ההנאות לשיעור מעילה בשוה פרוטה ולחייבו קרבן, וכיון שהחמירה התורה כל כך במעילה, החמירה בו גם לענין חיוב חמש חטאות כשאכל חמש תמחויים, האם תֹּאמַר כן גם בַּנּוֹתָר, שֶׁאֵין בּוֹ אֶחָד מִכָּל החומרות האֵלּוּ:
