משנה י: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת בְּהֶעְלֵם אֶחָד מַה הוּא, חַיָּב אַחַת עַל כֻּלָּן אוֹ אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת, אָמַר לִי, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת מִקַּל וָחֹמֶר, וּמָה אִם הַנִּדָּה, שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. שַׁבָּת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַרְתִּי לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַנִּדָּה, שֶׁיֶּשׁ בָּהּ (שְׁתֵּי) אַזְהָרוֹת, שֶׁהוּא מֻזְהָר עַל הַנִּדָּה וְהַנִּדָּה מֻזְהֶרֶת עָלָיו, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אֶחָת. אָמַר לִי, הַבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת וְחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַרְתִּי לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן עַכְשָׁיו, יֵשׁ בָּהֶן לְאַחַר זְמָן, תֹּאמַר בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ לֹא עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמָן. אָמַר לִי, הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּהֵמָה כַשַּׁבָּת:
משנה י: אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, שָׁאַלְתִּי אֶת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה, בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת – עשה תולדות רבות של מלאכה אחת, וחזר ועשאן בכמה שבתות, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שלא נודע לו האיסור בין שבת לשבת, מַה הוּא, האם חַיָּב חטאת אַחַת עַל כֻּלָּן, אוֹ חטאת אַחַת עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת, ובגמרא מבואר שבדברי רבי עקיבא היו שני ספיקות, א. באופן שעשה מלאכה אחת בכמה שבתות, וידע בכל פעם שיום זה הוא יום השבת אלא שחשב שהמלאכה מותרת, והספק הוא האם כיון שכל שבת ושבת היא יום בפני עצמו, הרי זה כמו 'גופים מחולקים' המחייבים על כל אחד ואחד, אף שהכל נעשה בהעלם אחד [ובדומה לעושה שתי מלאכות שונות, שחייב שתים], או שנחשב הוא כמי שעשה את אותה מלאכה באותה השבת פעמים רבות, שאם היה הכל בהעלם אחד, חייב אחת. ב. אם עשה תולדות רבות של אב מלאכה אחד, האם חייב חטאת אחת, או חטאת על כל אחת ואחת מהתולדות. אָמַר לִי רבי אליעזר, בשני האופנים שהסתפקת בהם, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, ויש ללמוד כן מִקַּל וָחֹמֶר, וּמָה אִם איסור הַנִּדָּה, באופן שבא על חמש נשים נידות, שֶׁאֵין בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה, כלומר, אין בה הרבה אפשרויות להתחייב חטאת, שלא חייבה תורה אלא בביאה, מכל מקום חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. שַׁבָּת, שֶׁיֶּשׁ בָּהּ תּוֹצָאוֹת הַרְבֵּה וְחַטָּאוֹת הַרְבֵּה, שהרי יש בה שלשים ותשע אבות מלאכות, ולכל אב מלאכה יש תולדות רבות, אֵינוֹ דִּין – האם אין זה קל וחומר שֶׁיְּהֵא חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַרְתִּי לוֹ [-השיב רבי עקיבא לרבי אליעזר], לֹא – אין זה קל וחומר, לפי שאִם אָמַרְתָּ דין זה בַנִּדָּה, היינו משום שֶׁיֶּשׁ בָּהּ (שְׁתֵּי) אַזְהָרוֹת, שֶׁהוּא מֻזְהָר עַל הַנִּדָּה, וְהַנִּדָּה מֻזְהֶרֶת עָלָיו, ולכן החמירה בה התורה יותר לחייבו על כל אחת ואחת בפני עצמה, והאם מחמת כן תֹּאמַר זאת גם בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ אֶלָּא אַזְהָרָה אֶחָת. אָמַר לִי רבי אליעזר, הַבָּא עַל הנידות הַקְּטַנּוֹת יוֹכִיחַ, שֶׁאֵין בָּהֶם אֶלָּא אַזְהָרָה אַחַת, שהרי הקטנה אינה מצווה ואינה בתורת עונשים, ורק הגדול מוזהר על איסור זה, וְאף על פי כן חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַרְתִּי לוֹ, לֹא – אין הדברים דומים, אִם אָמַרְתָּ חומרה זו בַּבָּא עַל הַקְּטַנּוֹת, שחייב על כל אחת ואחת, היינו כיון שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן אזהרה ועונש עַכְשָׁיו, יֵשׁ בָּהֶן אזהרה ועונש לְאַחַר זְמָן, כשתגדלנה, ומחמת כן החמירה התורה עליו כבר עתה לחייבו על כל אחת ואחת, האם תֹּאמַר כן גם בַּשַּׁבָּת, שֶׁאֵין בָּהּ שתי אזהרות לֹא עַכְשָׁיו וְלֹא לְאַחַר זְמָן. אָמַר לִי, הַבָּא עַל הַבְּהֵמָה יוֹכִיחַ, שחייב על כל אחת ואחת, אף על פי שאין בזה אלא אזהרה אחת, ולעולם לא תהיינה בזה שתי אזהרות. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּהֵמָה כַשַּׁבָּת, כלומר, כשם שאני מסתפק לגבי שבת, כך אני מסתפק באמת גם לגבי בא על הבהמה, האם חייב על כל אחת ואחת או לא.
