פרק ד, משנה א: סָפֵק אָכַל חֵלֶב סָפֵק לֹא אָכַל, וַאֲפִלּוּ אָכַל, סָפֵק יֵשׁ בּוֹ כַשִּׁיעוּר, סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ, חֵלֶב וְשׁוּמָן לְפָנָיו, אָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג, שַׁבָּת וְיוֹם חֹל וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאַחַת מֵהֶן וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן עָשָׂה, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי:
פרק ד, משנה א: כפי שהתבאר לעיל, מי שיש לו ספק אם עבר עבירה שיש בזדונה כרת ובשגגתה חטאת, מביא אשם תלוי, שנאמר (ויקרא ה יז-יט) 'וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ, וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ, אָשָׁם הוּא אָשֹׁם אָשַׁם לַה". משנתנו מבארת באיזה סוג ספק נאמר דין זה של אשם תלוי: סָפֵק אָכַל האדם חֵלֶב, סָפֵק לֹא אָכַל, וכאופן שיבואר להלן, וַאֲפִלּוּ אָכַל, סָפֵק יֵשׁ בּוֹ כַשִּׁיעוּר, סָפֵק שֶׁאֵין בּוֹ, ואופן הספק הוא כגון שיש חֵלֶב וְשׁוּמָן לְפָנָיו, ואָכַל אֶת אֶחָד מֵהֶן כיון שהיה סבור שהוא שומן, ולאחר זמן הסתפק בדבר, וְאֵין יָדוּעַ לו עתה אֵיזוֹ מֵהֶן אָכַל, האם את החלב או את השומן, או שהיו אִשְׁתּוֹ וַאֲחוֹתוֹ עִמּוֹ בַבַּיִת, שָׁגַג בְּאַחַת מֵהֶן כיון שהיה סבור שהיא אשתו, ולאחר מכן הסתפק שמא היתה זו אחותו, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן שָׁגַג, או שעברו עליו שַׁבָּת וְיוֹם חֹל, וְעָשָׂה מְלָאכָה בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין יָדוּעַ בְּאֵיזוֹ מֵהֶן עָשָׂה, בכל האופנים הללו, כיון שהיו איסור והיתר קבועים לפניו, ואינו יודע אם עבר איסור או לא, מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי [אך אם לא היו האיסור וההיתר קבועים לפניו, וכגון שהיתה לפניו חתיכה אחת, וחשב שהיא שומן ואכלה, ולאחר זמן הסתפק האם היה זה חלב או שומן, אינו מביא אשם תלוי].
