משנה ב: כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם אֶחָד. אִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵּינְתַיִם, כְּשֵׁם שֶׁהוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְדָם נוֹתָר וּפִגּוּל בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ עַל לֹא הוֹדַע שֶׁלָּהֶן מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.
משנה ב: כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב וְחֵלֶב בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שלא נודע לו חטאו בין אכילה לאכילה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת, כָּךְ עַל 'לֹא הוֹדַע' שֶׁלָּהֶן, והיינו אשם תלוי הבא על ספק, אם אכל פעמיים דבר שהוא ספק חלב ספק שומן מתוך מחשבה שהוא אוכל שומן, ולא נודע לו בין אכילה לאכילה שיש ספק בדבר, אלא רק לאחר האכילה השניה נודעו לו שני הספיקות, אֵינוֹ מֵבִיא אֶלָּא אָשָׁם תלוי אֶחָד. ואִם הָיְתָה יְדִיעָה בֵּינְתַיִם, שנודע לו בין אכילה לאכילה שאכל דבר שיש בו ספק איסור כרת, כְּשֵׁם שֶׁאם היה אוכל בשוגג דבר שהוא איסור ודאי הוּא מֵבִיא חַטָּאת עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כָּךְ כשאכל דבר שיש בו ספק, הוּא מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.
כְּשֵׁם שֶׁאִם אָכַל חֵלֶב, וְדָם, נוֹתָר, וּפִגּוּל, בְּהֶעְלֵם אֶחָד, שלא נודעו לו האיסורים אלא לאחר שאכל הכל, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת, כיון שכל אחד הוא איסור בפני עצמו, כָּךְ עַל 'לֹא הוֹדַע' שֶׁלָּהֶן, והיינו שאכל דבר שהוא ספק חלב, ודבר שהוא ספק דם, וספק נותר וספק פיגול, אף שלא נודע לו הספיקות אלא בסוף, הרי זה מֵבִיא אָשָׁם תָּלוּי עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת.
