הקדמה: הלכות מילה, מצות עשה אחת, והיא, למול הזכרים ביום שמיני. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.
א) מילה, זו מצות עשה שחייבין עליה [-על ביטולה] כרת, שנאמר 'וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו, ונכרתה הנפש ההוא מעמיה', ומצוה על האב למול את בנו, ועל הרב [-האדון] למול את עבדיו, יליד בית ומקנת כסף – בין שנולדו בביתו לשפחותיו הכנעניות, ובין שקנאם בכספו, עבר האב או האדון ולא מל אותן, הרי זה ביטל מצות עשה, ומכל מקום אינו חייב כרת, לפי שאין הכרת תלוי אלא בערל עצמו. ובית דין מצווים למול את אותו הבן או העבד בזמנו, ולא יניחו שישאר ערל בישראל, ולא בעבדיהן.
ב) אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו, אלא אם כן עבר ונמנע למולו, שבית דין מלין אותו בעל כרחו. ואם נתעלם הדבר מבית דין ולא מלו אותו, כשיגדל הוא חייב למול את עצמו, וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמוף הרי הוא מבטל מצות עשה, אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד.
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
