ז שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃ ח זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּֽוֹעֲבַ֣ת יְהוָ֑ה וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ׃ ט תּֽוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה דֶּ֣רֶךְ רָשָׁ֑ע וּמְרַדֵּ֖ף צְדָקָ֣ה יֶֽאֱהָֽב׃
֍ ֍ ֍
(ז) שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת – החכמים ישימו על הדעת שהשיגו 'זֵר' השומר על הדעת מפני הכסילים, שפיהם יביע תמיד איולת וספיקות כדי להתיר לעצמם את מעשיהם הרעים, וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן – אך הכסילים, הגם שבשפתותיהם יביעו דברי איולת וספיקות המתנגדים לחכמה ולדעת, אין ליבם עומד על כַּן ובסיס ישר, אלא הוא נע ונד כקצף הנע על פני המים, כי בליבם הם יודעים שחוקי החכמה הם האמת והיושר, ורק כדי שיוכלו להלך אחר תאוות ליבם משתמשים הם בדיבורי איולת וספיקות, כאילו הם מסופקים בהשגחת ה' ובשכר ועונש.
(ח) זֶבַח רְשָׁעִים הוא תּוֹעֲבַת ה', כי אין רצון ה' בקרבן מצד עצמו, אלא רק בכך שעל ידי הקרבת הקרבן מראה החוטא שהוא מתחרט על מעשיו, ועם זאת יתוודה ויתפלל לה', והרשע שאינו מתחרט על מעשיו אלא עושה רק פעולה חיצונית של הקרבת קרבן, נתעב בעיני ה'. וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ – ורצון ה' היא בתפילה של הישרים, וישמע תפילתם אפילו שאינם מביאים עמה זבח, כי התפילה היא העיקר, ולא הזבח.
(ט) וכן לגבי המעשים הרעים, תּוֹעֲבַת ה' דֶּרֶךְ רָשָׁע, כלומר, מלבד ששונא ה' את המעשה הרע שעושה הרשע, הרי יותר נתעבים לפני ה' הדרך והמידות שהביאו את הרשע לידי מעשה העבירה, כי הדרך אל העבירה היא על ידי מידות הגאוה הנקמה והאכזריות, ומידות אלו גרועות וחמורות יותר ממעשה העבירה עצמו שעשה לבסוף, כי המידות הללו צומחות מרעת תכונות נפשו של הרשע. וּמְרַדֵּף צְדָקָה יֶאֱהָב – ולעומת זאת, הרוצה לעשות צדקה ורודף אחריה, גם אם לבסוף לא הצליח לעשות את מעשה הצדקה עצמו, ה' יאהב אותו מחמת חשקו בטוב ורצונו לעשות צדקה, כי עיקר ומהות הדבר, בין לטוב ובין לרע, הוא כוונת הלב.
