ה אֱוִ֗יל יִ֭נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽים׃ ו בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃
֍ ֍ ֍
(ה) אֱוִיל, שדרכו להטיל ספיקות בכל דבר, וכיון שחוקי החכמה אינם בנויים על מופתי השכל אינו מאמין בהם, יִנְאַץ את מוּסַר אָבִיו, המוכיח אותו מכח יראת העונש ללכת בדרכי החכמה, כי מחמת ספקותיו אינו מאמין כלל בהשגחת ה' ומנאץ את מוסרו [בשונה מהכסיל, שיודע את חוקי החכמה ומאמין בהם, ורק מחמת תאוותיו נוטה הוא מדרך החכמה, אך אינו מנאץ את המוסר, כי יודע הוא שלולא תאוותיו היה הולך בעצמו בדרך זו]. וְשֹׁמֵר תּוֹכַחַת – אך השומר ומקבל את התוכחות, שהן בנויות על סברות שכליות המוכיחות לשומע את הטוב והתועלת שיש בדרכי החכמה, ואת זה גם האויל יכול לקבל, כיון שאינו מטיל ספק בדברים הניתנים להוכחה מכח השכל, יַעְרִים – תיכנס עורמה בליבו, היפך הפתיות, ויתחיל להבחין בין טוב לרע [ורק מי שאין בו דעת כלל, ישנא את התוכחות הבנויות על השכל, וכמו שנאמר לעיל (פרק י"ב פסוק א') "וְשֹׂנֵא תוֹכַחַת בָּעַר"].
(ו) בֵּית הצַדִּיק, המיוסד על אדני הצדק והיושר, חֹסֶן רָב – יהיה חזק מאד, וּבִתְבוּאַת רָשָׁע נֶעְכָּרֶת – אך אם יעשה שותפות עם הרשע, שיביא לבית הצדיק את תבואתו שהשיג בגזל וחמס, יֵעָכֵר הבית ויאבד הכל בענין רע [ונרמז בכך גם כן על האדם הבונה את בנין נפשו על יסודות צדק ויושר, שיהיה זה בית חזק לנפשו, אך אם יביא ללבו את ציורי הָרֶשַׁע ותאוות ליבו, יעכר ביתו הנפשי].
