חמישי
כ"ז אייר התשפ"ו
חמישי
כ"ז אייר התשפ"ו

חיפוש בארכיון

שיעור 163, ספר משלי, פרק טו, ג-ד

ג בְּֽכָל־מָ֭קוֹם עֵינֵ֣י יְהוָ֑ה צֹ֝פ֗וֹת רָעִ֥ים וְטוֹבִֽים׃ ד מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֗֝הּ שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃

 

֍             ֍              ֍

 

(ג) אף על פי שהשגחת ה' מתייחדת במקומות מסוימים, ועל הצדיקים, ואף על פי שלפעמים נוהג ה' עם הרשעים בהנהגה של הסתר פנים שלא להענישם מיד, אין זה מחמת שאינו יודע את מעשיהם, אלא בְּכָל מָקוֹם עֵינֵי ה' צֹפוֹת, רָעִים וְטוֹבִים, כי הבריאה נבראה באופן שכל הטבע מושגח על ידי ה' בכל מקום ובכל זמן, ו'עיני ה", שזהו כינוי לשלוחי ההשגחה העליונה הנמצאים בכל מקום, צופים את העתיד לבוא, בין לרעה ובין לטובה, בהשגחת ה' הנמצאת בכל מקום.

(ד) מַרְפֵּא לָשׁוֹן – הרפואה לחולי הלשון, שחולי זה הוא דיבורי לשון הרע ורכילות, היא עֵץ חַיִּים – לימוד התורה והעיסוק בחכמתה, כמו עץ רפואה המרפא את חולי הגוף, וְסֶלֶף בָּהּ – ואילו הלשון המעוותת הנוטה מדרכי החכמה לדבר דברי לשון הרע ורכילות, שֶׁבֶר בְּרוּחַ – הרי היא מוכיחה על שבר פנימי ברוח האדם, שיש בו חולי נפשי הגורם לו שתהיה רוחו רעה.

https://2halachot.org/halacha/שיעור-1-ספר-דניאל-פרק-א-א-ב