י מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת׃ יא שְׁא֣וֹל וַֽ֭אֲבַדּוֹן נֶ֣גֶד יְהוָ֑ה אַ֗֝ף כִּֽי־לִבּ֥וֹת בְּֽנֵי־אָדָֽם׃
֍ ֍ ֍
(י) ה'מוסר' הוא הדרכת האדם ללכת בדרך הישרה מפני יראת העונש, ו'מוסר טוב' הוא כאשר מוכיחים את האדם שיפחד מהעונשים העשויים לבוא עליו אם יחטא, ועל ידי זה מייסר את כוחות נפשו שלא יביאוהו לידי חטא וממילא לא לידי יסורים, ומוּסָר רָע – מוסר הבא על ידי יסורים מרים ועונשים קשים הבאים על האדם בפועל, זאת יעשה ה' לְעֹזֵב אֹרַח – למי שכבר הלך בדרכי החכמה והכיר את האמת שבה, ועזב דרך זו ללכת בדרכי רשע. וכאשר רואה האדם שיסורים באים עליו, עליו לפשפש במעשיו ולראות היכן חטא, ועל ידי המוסר הרע יהיה לו 'תוכחת', והיינו הוכחה מכח דרכי השכל, שיוכיחו לו מכח היסורים שבאו עליו איך שילם לו ה' כפעלו על מעשיו הרעים, ואם אכן יקבל את הדברים, יתרפא מיסוריו ויבריא, אך אם הוא שׂוֹנֵא תוֹכַחַת, ולא יקבל את דברי המוכיחים האומרים לו שבגלל עוונותיו באו עליו היסורים, ולא יחזור בתשובה, יָמוּת על ידי המוסר הרע שבא עליו.
(יא) אומר עתה כנגד הסוברים שאין ה' יודע את כל מחשבות ליבות בני האדם, מצד שהם נסתרים ועמוקים בקרב הלב, או משום שהם משתנים ומתחדשים ללא הפסקה, וכיון שלא יתכן שינוי בה' ובידיעתו, לא תשתנה ידיעתו מכח מחשבות לב בני האדם, ומוכיח שאין הדבר כן, שהרי שְׁאוֹל, שהוא עמוק ונסתר יותר מלב האדם, וַאֲבַדּוֹן, שזהו הכילוי והשינוי התמידיים שיש בכל הדברים הגשמיים, הפושטים צורה אחת ולובשים צורה אחרת בכל עת, הכל נמצא נֶגֶד ה', היודע את כל המעמקים והשינויים הללו, אַף כִּי – ודאי שיודע ה' ומכיר את לִבּוֹת בְּנֵי האָדָם, אף על פי שהם עמוקים מאד, ומשתנים תמיד.
