(טו) גַּם֮ בְּטֶרֶם֮ יַקְטִר֣וּן אֶת־הַחֵלֶב֒ וּבָ֣א ׀ נַ֣עַר הַכֹּהֵ֗ן וְאָמַר֙ לָאִ֣ישׁ הַזֹּבֵ֔חַ תְּנָ֣ה בָשָׂ֔ר לִצְל֖וֹת לַכֹּהֵ֑ן וְלֹֽא־יִקַּ֧ח מִמְּךָ֛ בָּשָׂ֥ר מְבֻשָּׁ֖ל כִּ֥י אִם־חָֽי׃ (טז) וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו הָאִ֗ישׁ קַטֵּ֨ר יַקְטִיר֤וּן כַּיּוֹם֙ הַחֵ֔לֶב וְקַ֨ח־לְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֥ר תְּאַוֶּ֖ה נַפְשֶׁ֑ךָ וְאָמַ֥ר ׀ לֹא֙ כִּ֚י עַתָּ֣ה תִתֵּ֔ן וְאִם־לֹ֖א לָקַ֥חְתִּי בְחָזְקָֽה׃ (יז) וַתְּהִ֨י חַטַּ֧את הַנְּעָרִ֛ים גְּדוֹלָ֥ה מְאֹ֖ד אֶת־פְּנֵ֣י ה֑' כִּ֤י נִֽאֲצוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֵ֖ת מִנְחַ֥ת הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(טו) גַּם אירע לפעמים שבְּטֶרֶם [-קודם ש]יַקְטִרוּן אֶת הַחֵלֶב על המזבח, וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ, קודם שאתה מבשל את הבשר, תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן – תן בשר חי לצורך הכהן, כדי שיוכל לצלותו על האש, ותרויח בזה שלא נקח ממך על ידי המזלג, אלא תתן כרצונך, וְעוד תרויח, שלֹא יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל כִּי אִם חָי, ותחסוך את הטרחה שבבישול הבשר ותיבולו.
(טז) אמנם בעל הקרבן סירב לכך, וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ בעל הקרבן לנער הכהן, אין ראוי להקדים את חלק הכהן לפני הקטרת חלק ה', והרי קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב – היום יקטירו את חלב הקרבן, שהרי אסור להשהות זאת למחר, וְקַח לְךָ כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ – ואז תוכל לקחת כרצונך, בשר חי או מבושל, ותבחר לך חלקים כרצונך. וְאָמַר הנער לבעל הקרבן לֹא, איני רוצה להמתין, כִּי עַתָּה תִתֵּן, וְאִם לֹא תתן ברצון, ולָקַחְתִּי בְחָזְקָה.
(יז) וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד אֶת פְּנֵי ה', כלומר, אף שהיה זה רק 'חטא' בשוגג, כיון שקודם הקטרת החלבים יש רק איסור אכילה על שאר הבשר, והם לא אכלוהו קודם ההקטרה, והחטא היה רק בכך שלא נתנה להם התורה זכות בבשר הקרבן אלא לאחר הקטרת החלבים, והם לקחו את הבשר קודם ההקטרה, וגם שהיה החטא רק של 'הנערים', ולא חטא הכהנים עצמם, אלא הנערים נהגו כן על דעת עצמם, מכל מקום היה הדבר חמור מאד בעיני ה', כִּי כתוצאה מהנהגה זו נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים אֵת מִנְחַת ה' – ביזו העם את קדשי ה', אחר שראו את ההנהגה של הכהנים ונעריהם במשכן.
