(יח) וּשְׁמוּאֵ֕ל מְשָׁרֵ֖ת אֶת־פְּנֵ֣י ה֑' נַ֕עַר חָג֖וּר אֵפ֥וֹד בָּֽד׃ (יט) וּמְעִ֤יל קָטֹן֙ תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ אִמּ֔וֹ וְהַֽעַלְתָ֥ה ל֖וֹ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֑ימָה בַּֽעֲלוֹתָהּ֙ אֶת־אִישָׁ֔הּ לִזְבֹּ֖חַ אֶת־זֶ֥בַח הַיָּמִֽים׃ (כ) וּבֵרַ֨ךְ עֵלִ֜י אֶת־אֶלְקָנָ֣ה וְאֶת־אִשְׁתּ֗וֹ וְאָמַר֙ יָשֵׂם֩ ה֨' לְךָ֥ זֶ֨רַע֙ מִן־הָֽאִשָּׁ֣ה הַזֹּ֔את תַּ֚חַת הַשְּׁאֵלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖ל לַֽה֑' וְהָֽלְכ֖וּ לִמְקוֹמֽוֹ׃ (כא) כִּֽי־פָקַ֤ד ה֙' אֶת־חַנָּ֔ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד שְׁלֹשָֽׁה־בָנִ֖ים וּשְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת וַיִּגְדַּ֛ל הַנַּ֥עַר שְׁמוּאֵ֖ל עִם־הֽ'׃
֍ ֍ ֍
(יח) וּשְׁמוּאֵל, אף שלא היה מבני הכהנים, ואף שהיה נער קטן לעומת הכהנים שהיו גדולים ממנו בשנים, היה מְשָׁרֵת אֶת פְּנֵי ה', והגם שהיה נַעַר צעיר לימים, היה חָגוּר אֵפוֹד בָּד כפי שלבשו משרתי ה' בעת עבודת הקדש, כי היה מתהלך לפני ה'.
(יט) וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה [-היתה עושה] לּוֹ אִמּוֹ, שהיה עוטהו על בגדיו כדרך עובדי ה' בקדושה, וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה – והיתה מעלה לו מעיל חדש בכל שנה ושנה, בהתאם למידתו, בַּעֲלוֹתָהּ אֶת אִישָׁהּ – כאשר היתה עולה למקום המשכן יחד עם אלקנה בעלה, לִזְבֹּחַ אֶת זֶבַח הַיָּמִים – להקריב את הקרבנות שהיו רגילים להקריב מידי שנה.
(כ) וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת אֶלְקָנָה וְאֶת אִשְׁתּוֹ, לאחר שראה שהם מניחים את שמואל במשכן ה', וכאילו אינו מיוחד לביתם אלא לה', וְאָמַר להם עלי, יָשֵׂם ה' לְךָ זֶרַע אחר מִן הָאִשָּׁה הַזֹּאת, תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַה' – במקום שמואל אשר השאלתם אותו לה', וְהָלְכוּ לִמְקוֹמוֹ של אלקנה [ולא נכתב 'למקומם', כיון שהרמה היתה מקום משפחתו של אלקנה, ואילו משפחת חנה היתה ממקום אחר (רד"ק)]. ואכן נתקיימה ברכת עלי, (כא) כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה, וַתַּהַר, וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת, וַיִּגְדַּל הַנַּעַר שְׁמוּאֵל עִם ה', וכאילו אינו בנם של אלקנה וחנה כלל, אלא גדל בבית ה'.
