יט) טמא שאכל פסח שלא נצלה, ולחמי תודה שלא הורמה חלתן, הרי זה חייב כרת משום טומאת הגוף, ואף על פי שאינן ראויין למה שהן מיועדים, שהרי עדיין אינם ראויים לאכילת מצוה.
אי אפשר שיתחייב אדם על אכילה אחת גם משום פגול וגם משום נותר, שהרי הפגול הוא הקרבן שנפסל במחשבת הזמן, ואינו עולה לשם קרבן, ולא נרצה כלל, ואילו הנותר הוא הנשאר מקרבן שקרב כמצותו ואכלו לאחר זמן אכילתו.
כ) הפגול, והנותר, והטמא, שבללן [-עירבן] זה בזה ואכלן, חייב על כל אחד מאיסורים אלו. ואף על פי שריבה מין על חבירו, אינו מבטלו, שאין האיסורין מבטלין זה את זה.
