משנה ג: אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה, מִי שֶׁמֵּת וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין, הַבָּנִים יוֹרְשִׁים וְהַבָּנוֹת נִזּוֹנוֹת. וּבִנְכָסִים מֻעָטִים, הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ וְהַבָּנִים יְחַזְּרוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן אוֹמֵר, בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר הִפְסַדְתִּי. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן:
משנה ג: לאחר שהובאו במשניות הקודמות שני הדינים שאמר חנן, מביאה משנתנו את הדינים שאמר אדמון: אַדְמוֹן אוֹמֵר שִׁבְעָה דברים, שבהם נחלקו עליו חכמים, מִי שֶׁמֵּת, וְהִנִּיחַ בָּנִים וּבָנוֹת, ומדין התורה הבנים יורשים הכל, ומתנאי כתובה שהבנות ניזונות מהירושה [עד שתתבגרנה או עד שתנשאנה], בִּזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מְרֻבִּין, והיינו שיש בהם כדי מזונות לבנים ולבנות עד שתתבגרנה הבנות, הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ – יקבלו מזונותיהן מהירושה, וְהַבָּנִים יוֹרְשִׁין את הנכסים. וּבִזְמַן שֶׁהַנְּכָסִים מוּעָטִים, הַבָּנוֹת יִזּוֹנוּ, וְהַבָּנִים אינם יורשים כלום ואף אינם מקבלים מזונותיהם, אלא יִשְׁאֲלוּ עַל הַפְּתָחִים. אַדְמוֹן חולק ואוֹמֵר, יכול הבן לומר, הרי מעיקר הדין אני יורש הכל, ואף שתקנו חכמים מזונות לבנות, וכי בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי זָכָר וראוי לירש הכל, הִפְסַדְתִּי שלא אקבל אפילו מזונות, ויהיה דיני גרוע מדין הבנות, אלא הבנים והבנות ניזונים יחד עד שיכלו הנכסים. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.
